מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ד:ב:ט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kilayim 4:2:9 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:2:9) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →נמצאת אומר לענין כלאים כל הפחות מג"ט וכו'. בתוספתא פ"ד נמצאת אומר ג' מדות במחיצות כל שהוא פחות מג' וכו' ומייתי לה בפ"ק דעירובין בסוגיא דפרוץ כעומד (בדף טז) והגירסא נשתנית התם דגריס ומג' ועד ד' צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו וכו'. ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור וכך היא הגי' בתוספתא ומותיב מינה לרב פפא דסבירא ליה פרוץ כעומד מותר ומשני לה מאי מלואו וכו' ורישא לרב פפא דוקא וסיפא לאו דוקא ולרב הונא ברי' דרב יהושע איפכא הוי וכו' עד דמסיק הלכחא כרב פפא והשתא מהאי ברייתא לפי הגי' דהכא מוכח בהדיא דלא בעינן בהתירא דכנגד העומד שיהא העומד רחב ד' דהא קאמר ומג' ועד ד' אם העומד רבה על הפרוץ מותר וכשהפרצה היא ג' והעומד מרובה מג' מותר הוא ואע"פ שאין בעומד מקום חשוב וכדדייק ר' יוחנן ובעי למימר דסמי מכאן האי חלוקה כדקאמר לית כאן מג' ועד ד' וכו' כמבואר בפנים ורב הוא דמקיים לה וקאמר דמ"מ מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר ואף שאין כאן בעומד רחב ד' והשתא אע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר"י מיהו הכא מתני' מסייעא ליה לרב דהא קתני אם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור הא כנגד העומד מותר וא"כ משמע דכל היכא דהפרוץ מרובה אינו אסור אלא כנגד הפרוץ וכנגד העומד מותר ואע"פ שאין ברחבו ד' דהא סתמא קתני וכן אם העומד מרובה על הפרוץ דרישא דמתני' כל היכא דהעומד מרובה הוא מותר אף כנגד הפרוץ ואע"פ שאין בעומד רחב ד' והא דמשמע מהגי' דהתוספתא וכדמייתי לה התם דבעינן שיהא העומד רחב ד' כדאיתא שם וכדפירש"י ז"ל בשנויא דמשני מעיקרא לרב פפא מאי מלואו נכנס ויוצא והכי משמע ברייתא וכו' מהא לאו דיוקא היא חדא דכל הני שנויי למאי דבעי לשנויי מעיקרא הן כי היכי דלא תותיב לי' לרב פפא מהאי ברייתא ומתרץ לה למר הכי ולמר הכי כדאיתא אבל להמסקנא דפסיק הלכתא כרב פפא ואע"ג דאתותב מברייתא אחריתא דמייתי התם וקאמר הש"ס תיובתא והלכתא ומשני אין משום דדייקא מתני' כותיה דקתני התם ובלבד שלא יהו פרצות יותר על הבנין הא כבנין מותר וא"כ תו לא ילפינן מידי מהאי ברייתא דג' מדות דכמו דבפרוץ כעומד לא סמכינן אמאי דתני בברייתא משום דמתני' דייקא כרב פפא ואידחי ברייתא מקמי מתני' כן נימא אנן דבענין שיהא העומד רחב ד' נמי לא סמכינן אברייתא דג' מדות משום דסתמא דמתני' דהכא דייקא דלא בעינן שיהא העומד רחב ד' לא בגוונא דהעומד מרובה דמותר הכל ולא בגוונא דהפרוץ מרובה דמיהת כנגד העומד מותר כדמוכח ממתני' וקתני סתמא דמשמע דכל היכא ובכל גווני אמרינן הכי ואף שאין בעומד רחב ד'. ועוד בר מן דין הא מוכרח הוא דלא ילפינן מידי מברייתא דג' מדות דהא מקשינן שם תו הרישא והסיפא אהדדי דרישא דקאמר פחות מג' מני רבנן הוא דאמרי פתות מג' אמרינן לבוד שלשה לא אימא סיפא כל שהוא ג' ומג' וכד ארבעה אתאן לרשב"ג דאמר פתות מד' לבוד ומתרץ אביי וקאמר מדרישא רבנן סיפא נמי רבנן ומודו דכל למישרי כנגדו אי איכא מקום ד' חשיב ואי לא לא ורבא אמר מדסיפא רשב"ג רישא נמי רשב"ג וכי קאמר לבוד הוו מילי למעלה וכו' והשתא מדלא מוקי לה רבא להברייתא כאביי דהא טפי ניחא לן לאוקמה כרבנן מדנוקי לה כרשב"ג ודלא כהלכתא ע"כ דלא ה"ל לרבא להא דאביי דבעינן מקום ד' למישרי כננדו ומשו"ה ניחא ליה טפי לאוקמי כרשב"ג ודלא כהלכתא משום דלא ס"ל כסברת אביי ושמעינן מכל הלין דרבא דהלכתא כותיה לגבי אביי לא ס"ל דבעינן שיהא העומד רחב ד' וברייתא דג' מדות בלא"ה דלא כהלכתא היא והדרינן למתני' דהכא דסתמא דייקא דבכל גווני לא בעינן שיהא העומד רחב ד' וכדאמרן ובזה נתברר לן פיסקא דהרמב"ם דסתם וכתב בדין הזה ולא הצריך שיהא בהעומד רחב ד' כמו שזכרנו מדבריו לעיל ד"ה ואם הפרוץ מרובה על העומד ע"ש: