מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ג:ב:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kilayim 3:2:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 3:2:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →סומכין לגדר ואין סומכין לגבול. דין זה פשוט הוא דאין לסמוך זרעים מכאן ומכאן אא"כ הפסק מקום גבוה או עמוק מפסיק בניהם וכדתנן לעיל בפ"ב בהל"ח וסומך לבור וכו' ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכו' ושמעינן דבהפסק הגובה בין המינין צריך שיהא הגובה עשרה דוקא וא"כ אין הגבול הייבוה טפח מפסיק בין המינין וכדמסיק לקמן ומעיקרא רצה לדחות הראיה ממתני' התלם ואמת המים וכו' וקאמר תיפתר וכו' והדר דחי להסתירה וקאמר אין כיני יעקור אותו וכו' כמבואר בפנים והשתא לפי המסקנא הא דתנן הגבול שהיה גבוה טפח ונתמעט הרי זה כשר לאו לענין שיהא הפסק בין המיני' קאמר דהא אפי' בתחלה שהי' גבוה טפח אינו מפסיק בין המינין אלא לענין הזרעים בתוך הגבול עצמו כדתנן לעיל וכדפרישית במתני' וכ"כ הרמב"ם בחיבורו בפ"ד בהל' י"ד דלענין הזרעים שנזרעו בו קאי ולא כמ"ש בפי' המשנה בזה ואם יהיה בין כל מין ומין גבול גבוה טפח שהוא מפריש בין ב' המינין ואח"כ חסר מגבהו אותם הזרעונים עומדים בהתרתם וכו' ע"ש וחזינן דבחיבורו חזר בו וכתב לפי המסקנא דהכא וכדמוכח נמי ממתני' דפ"ב דדוקא גובה עשרה הוא דמפסיק בין ב' המינין שבהצדדין וכמו שהביא למתני' דפ"ב לעיל בפ"ג בהלט"ו. מיהו לענין הפסק מקום העומק בין ב' מינין צריך ביאור לפי דעתו ז"ל שהרי לעיל רפ"ב גבי חריץ צריך שיהא עמקו עשרה טפחים ורחב ד' וכמו שכתב בזה בפ"ג שם וא"כ לכאורה הא דאין הכא התלם ואמת המים שהן עמוקין טפח זורעין לתוכה ג' זרעונין היה צריך לפרש לתוכה ממש ובשפת התלם לרחבו כפי' כר"ש שהבאתי לעיל ד"ה התלם וכו' ובהרחק טפח ורחצה בין מין למין דהא אין עומק טפח מפסיק בין מין למין כמו שאין גובה טפח של הגבול מפסיק בין המינין וכדתנינן בהדיא גבי חריץ והוא ז"ל כתב בפ"ד בהל' בדין התלם ואמת המים שהן עמוקין טפח זורעין לתוכו ג' זרעונין אחד על שפת התלם מכאן וכו' וא"א לפרש דבריו לתוכו ממש שהר כתב על שפת התלם ומשמע על שפתו מבחוץ ועוד דאם דעתו ז"ל היה לומר בתוכו ממש היה צריך לבאר כמה רחבו או להזכיר שירחיק בין מין למין כשיעור ההרחק ועוד דלענין מאי הזכיר שהן עמוקין טפח דאי מיירי שהן נזרעין בתוכו ובשיעור ההרחק בין מין למין שהוא טפח ומחצה כמ"ש לקמן בדין הערוגה א"כ למה לן עמוקין טפח דבשלמא במתני' נוכל לדחוק ולומר דלאפוקי מדתנא דבר קפרא קתני כמו שפירש הר"ש באמת לפי שיטתו והבאתיו לעיל אבל הרמב"ם לא היה לו להזכיר כלל עמוקין טפח אם דעתו היה לפרש המתני' כפי' הר"ש דלעיל אלא ודאי אין ספק שאין דעתו בזה אלא שיהו נזרעין על שפת התלם מבחוץ מכאן ומכאן וא' למטה באמצע ומפרש להמתני' דעמוקין טפח בדוקא קתני וכמו שבארתי לעיל ומשום דעומק טפח הוי הפסק בין המינין ואין לומר דמ"ש בדין התלה וכו' שהן עמוקין טפח וכו' ג' מיני זרעונין היינו גרעין א' בלבד וכמו שנראה מהסוגיא דכאן לחלק בין גרעינין ובין שורות שורות דזה ודאי אינו דאף בהסוגיא לא אמרו כן אלא בדרך שקלא וטריא אבל לפי האמת והמסקנא מאין לנו לחלק בין גרעינין ובין הרבה ממין אחד ואין זה דרך הרמב"ם לחלק בהכי בכל הלכות כלאים ולא הלך גם בזה כשיטת הסוברים כן וכמבואר הכל לעיל בשמעתתא דערוגה ומעתה הדרינן להקושיא הא הוא ז"ל פסק בחריץ כדינא דמתני' דפ"ב וכן בגבול לא כתב בחיבורו שגבהות הטפח חשיב הפסק בין המינין כ"א לענין הזרעים שנזרעו בו הוא כדתנן לעיל וכנזכר ולפ"ז האיך נפרש להני תרתי דיני דהעומק בהני מתני' ולפי דעתו בחיבורו וזה לכאורה קושיא היא אמנם כי דייקת בדבריו ותרד לעומק דעתו בדינים אלו תמצא הכל נכון מפורש בשום שכל להבין דעתו שהרי בדין התלם אין דעתו כשיטת הר"ש והחולקין דבעינן שיהא רוחב ששה וזה לפי פירושם במתני' דלקמן בדברי ר"ע אחד ששה טפחים ורחב מילואו שהן מפרשין מלואו שיהא רחבו כארכו אבל הוא ז"ל מפרש מלואו הוא עמקו כמ"ש בפירושו וכן בחיבורו בפ"ג בהלכה י"ב בדינא דמתני' דלקמן תלם א' ארכו ו"ט בלבד ורחבו כעמקו וטעמו בפירוש זה ומהיכן למד לומר כן תמצא בהלכה דלקמן בדבור הסמוך שהוא מוכרח מהסוגיא דלקמן שאין לפרש בשום פנים מלואו דקתני על הרוחב כ"א על העומק בדוקא ולפ"ז נתברר לן הכל לפי שיטתו ודעתו ז"ל דדין תלם המוזכר להפסק גבי כלאים הוא שיהא ארכו ו"ט בלבד ואין שיעור לרחבו כ"א הכל לפי עומק החפירה וכן הדין באמת המים דכללינהו התנא בחדא בבא וא"כ גבי חריץ רפ"ב דלא תנינן התם השיעור באורך החריץ אלא הכל לפי זרע המינין בהשדה ולא הוי הפסק עד שיהא בעמקו עשרה ורחבו ד' כדאשכחן בכל דין החריץ המוזכר במסכת זו וכדאמרינן בעלמא אבל בתלם שאמרו בו שיעור בהאורך וכר"ע דהלכתא כוותיה במתני' דלקמן לפיכך אם יש בעמקו טפח חשוב הוא להפסיק בין המינין שמכאן ומכאן וקמ"ל התנא עוד שגם באמצע למטה מותר לזרוע בו מין הג' ואע"פ שאיו שיעור הרחק שהוא טפח ומחלה בין מין למין דאף שרחבו כעמקו כדין התלם אשמעינן דא"צ לדקדק במין האמצעי לזרעו כפי שיעור ההרחק אלא זורעו באמצע על כל פני הרוחב בהעומק מפני שעומק הטפח ניכר והוי הפסק בין המינין בהתלם שארכו הוא ששה טפחים וכן באמת המים כדאמרן זהו דעתו של הרמב"ם ז"ל ועי' עוד בדבור דלקמן: