מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים א:ט:ה

כמה דרבין אמרין באיסור בית רובע ללקות ו' על ו' וכו'. וא"כ לשנויא דר"ז קשיא הא דתני בברייתא דר' יודה מתיר בחטה ושעורה במונחין בתוך ו' על ו' הא מיהת איסורא איכא לר' יודה בהכי אף לדידך דמדמית תבואה בתבואה לירק בירק בדין הרחקה ברחב טפח כדקאמרת ר' יודה כדעתיה ולמדנו מזה דלבתר דמיפרכא שינויא דר"ז ולא מיתוקמא מילתיה דר' יוחנן וכדפרישית א"כ לא ילפינן כלל תבואה בתבואה מירק בירק לשום מ"ד אלא תביאה בתבואה לענין איסור בבית רובע ולענין מלקות בו' על ו' וירק בירק (לענין) איסור ו' טפחים ולענין מלקות עד טפח וזה בין לרבנן לכלאים דאית להו בחטה ושעורה ובין לר' יהודה בכלאים דאית ליה בב' חטים ושעורה דבשיעור הרחקה לא פליגי לא בתבואה בתבואה ולא בירק בירק ולכ"ע אית להו האי הרחקה כדאמרן ומזה תבין דמ"ש הרמב"ם בפ"ג מכלאים בהלכה ט' וי' בשיעור הרחקה לאיסור ולמלקות בתבואה ובירק היינו לכ"ע לפי המסקנא והראב"ד משיג עליו שם במ"ש בירק אין הדברים הללו אמורים אלא לדעת ר' יהורה וכו' אבל זה אינו אלא למאי דמקשה על הא דר"ז וכדפרישית דלכל הפחות לר' יהודה הכי הוא למאי דס"ד בהך שנויא ור' יודה כדעתי' ופריך דאף דתאמר כן הא מיהת לר' יודה איסורא אית ליה בתוך ששה ואמאי תני ר' יהודה מתיר אבל לבתר דמיפרכא הך שינויא אלא דעת ר' יהודה דבחטה ושעורה לית ביה כלאים כלל והך אוקימתא בנתונים בתוך ששה לא קיימא א"כ ל"פ כלל לא בתבואה ולא בירק בשיעור הרחוקה לא לענין איסור ולא לענין מלקות וזה ברור ופשוט:

ראש תור מחורבה מותר. לקמן בפ"ב במקומו בהלכה ז' יתבאר מזה בס"ד:

סליק פירקא בס"ד