מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין ב:ז:ו

מקדשין בפרוטה של מעשר שני. כתב הריטב"א ז"ל הא דאמרינן בירושלמי מקדשין בפרוטה של מעשר שני מיירי שהוא כל כך שיש בו שוה פרוטה למי שיעלנו ויאכלנו בירושלים הא לאו הכי לא הוו אלא קדושי ספק ע"כ וזה עולה כפי פי' השני שפי' רש"י ז"ל בדף נ"ג על הא דאמר התם איהו לא ניחא ליה נישום אונסא דאורחא דלא ניחא ליה דלא ליתניס דלא תהיי לה תרעומות עליה דאי לפי' הראשון שפי' שם דעל כרחו אונסא דאורחא חל עליה שהמעשר אין בו שוה פרוטה כאן שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים קשה דמי לא עסקינן שקדשה במעשר הרבה כל כך שאי אפשר שלא תמצא מי שתמכרנו לו בזול על מנת לאכלו בירושלים ויהיו הדמים בידה תולין ועיין בתוס' שם ד"ה איהו שהכריעו נמי כפי' השני מכח קושיא אחריתא. ולדברי הריטב"א צ"ל דהא דאמר שמואל בריש מכלתין דף יב קידשה בתמרה מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ומסיק התם דלקדושי ספק קאמר והיינו אפילו ידעינן ודאי שהוא שוה פרוטה במדי אינם אלא קידושי ספק דאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו ושמואל רבותא קאמר דאפי' בסתמא חיישינן דהא אפילו במעשר שהוא ודאי ש"פ בירושלים קאמר הכא דקידושי ספק הן וזהו כדעת הרמב"ן ז"ל בהאי דשמואל מביאו הרשב"א והר"ן ז"ל אבל כבר הכריע הרשב"א ז"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאם ידעינן בודאי שהוא שוה פרוטה באיזה מקום יש כאן קדושי תורה מדקמשני שם על דמקשה לשמואל ממתני' בפרוטה ובשוה פרוטה הא לקדושי ודאי הא לקדושי ספק ולא קאמר כיון בקידושי תורה כאן לקדושי דרבנן וכמו שנראה מדבריו בפרק ד' מהל' אישות הל' י"ט וע"ש שחילק בין דבר המתקיים עד שיגיע למקום אחר ובין דבר הנפסד וע"ש בהה"מ שכתב דלשון רבינו מורה כדעת הרמב"ן וכן נראה מדברי התוס' ע"כ ויש לתמוה דהא לפי פי' התוס' שהביא הרשב"א ז"ל בשמם דהטעם הוא משום גזירת הרואין שמא יש כאן א' מאנשי מדי ואם יראה שאין אנו חוששין להם אף הוא במקומו לא יחיש להם ולפ"ז מצינו חומרא לדבריהם דאפי' בדבר הנפסד חוששין מה"ט וקולא דאפילו ידעינן בודאי שהוא שוה פרוטה במדי אינם אלא קדושי ספק דגזירה דרבנן בעלמא היא והרי הדברים האלו הם ב' הפכים מדברי הרמב"ם וכן כתב הרשב"א ז"ל דדעת הרמב"ם אינו כן אלא כדאמרן. ובמה שכתבתי לעיל בשם הריטב"א לא אתייא הא דהכא אליבא דהלכתא דהלכה כר' מאיר במעשר ובין בשוגג בין במזיד לא קדש כדמסיק בבבלי ולמאי דפרישית בפנים איכא למימר דס"ל להאי תלמודא לחלק אפי' אליבא דהלכתא: