מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות ב:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kesubos 2:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 2:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי חייא רבא וכו'. היינו דתני ר"ח קמייתא בבבלי ריש שנים אוחזין וכן מסקנת כל הפוסקים אע"ג דדחי לה התם כמו דדחי הכא היינו על הא דקאמר ותנא תונא דממתני' ליכא סייעתא אבל מכל מקום הילכתא כוותיה דר"ח בהא מטעמא שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק"ו מעד אחד וכו' כדמפרש התם:
כל עמא מודיי שהוא חייב לה מנה. משמע מהכא דלא הוי ליה מודה במקצת ואינו חייב שבועה דאורייתא אי מטעמא משום דהוי שיעבוד קרקעות דכשיש לה שטר על אותו מנה דמי וכן דעת הראב"ד והרא"ש ז"ל והביא ראיה מסוגיא דהכא לפי פירושו בריש פירקין כדפרישית בפנים. או מטעמא דאין מודה מקצת חייב שבועה מן התורה אלא בדבר שאיפשר לכפור בו כדכתב הרמב"ם ז"ל בכ"ד מהלכות טוען הלכה ד' וכאן אינו יכול לכפור בכל שהרי עכ"פ מנה יש לה ונ"מ במקום שכותבין כתובה ונאבדה דלשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהבאתי לעול דבכה"ג נאמן לומר פרעתי ולא הוי טוען אחר מעשה ב"ד ולפ"ז חייב שבועה מן התורה כשהודה במנה אבל לטעם הראשון אכתי הודאת שיעבוד קרקעות הוי דדמינא דגמרא אין הכתובה נגבית מן המטלטלין אבל במקום שאין כותבין דלכ"ע אינו נאמן לומר פרעתי בזה ודאי לאו מודה מקצת קרינן ליה דליחייב שבועה מן התורה. והרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מהל' אישות הלכה כ"ה כתב היא אומרת בתולה נשאתני וכו' ואם אין לה עדים בזה ה"ז נוטלת מנה ואם היה הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת התורה שהרי הודה במקצת הטענה וכבר יישב הה"מ דבריו שם על מה שהשיג הראב"ד בזה דאין כאן אלא שבועת היסת שהרי כפירת שיעבוד קרקעות היא דלבתר דתיקנו הגאונים שתגבה הכתובה מן המטלטלין חזרה כתובה להיות כשאינה כפירת שיעבוד קרקעות בלבד אלא דאכתי הקשה עליו הוא ז"ל שהרי דבריו שם במקום שאין כותבין כתובה ובוה לכ"ע לא מיקרי מודה במקצת כיון שאינו יכול לכפור בכל וע"ש דלא תירץ כלום על זה ולענ"ד נראה דאינו מוכרח שם לפרש דברי הרמב"ם דבמקום שאין כותבין מיירי דמ"ש שם הלכה כ"ב במה דברים אמורים במקום שדרכן לכתוב כתובה כו' בא להשמיענו דהא דאמרינן אין האשה גובה עיקר כתובתה עד שתוציא שטר הכתובה דוקא במקום שכותבין אבל במקום שאין כותבין אינו נאמן לומר פרעתי על עיקר הכתובה דכטוען אחר מעשה ב"ד הוא כפי שיטתו ז"ל ומ"ש לקמן היא אומרת בתולה נשאתני וכו' לא קאי אהא דלעיל אלא דבא להשמיענו הדין כשאין שם כפירת הכל אלא דחולקין בטענת מנה ומאתים ובמקום שכותבין כתובה ונאבדה ואע"ג דסיים שם הוא ז"ל באותה הלכה וכל הדברים האלו במקום שאין כותבין כתובה כמו שאמרנו יש לומר דזה לא קאי אלא לענין שאינה גובה אלא בראיה כמ"ש לעיל ועל זה קאמר שם ונאמן הקטן וכו' ועיין בהה"מ שם בד"ה וכל הדברים וכו' דע"כ במקום שכותבין ונאבדה נמי צריך להשמיענו מהו הדין אם נפלה הטענה ביניהם דבהא ודאי חייב שבועה מן התורה כשהודה במנה אבל במקום שאין יכול לכפור בכל ואינו נאמן לומר פרעתי הכל ודאי אין כאן שבועת התורה וסמך עצמו על מ"ש בהל' טוען כמבואר וכן יש לפרש לדעתו ז"ל הסוגיא דהכא דה"ק כ"ע מודיי שהוא חייב לה מנה כלומר דאנן סהדי דמנה חייב לה ודאי וא"כ טענתייהו לאו בהאי מנה אלא אאידך מנה בלחוד וכופר בכל מיקרי ולפיכך פטור משבועת התורה ומתני' נמי במקום שאין כותבין כתובה מיירי כדפרישית לעיל לשיטתו ועיין שם: