מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות א:א:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kesubos 1:1:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Ketubot 1:1:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →בר קפרא אמר מפני שכתיב בם ברכה. בבבלי דף ה' אמרי' איבעיא להו בתולה נשאת ברביעי ונבעלת ברביעי דבהאי פורתא לא חיישינן לאיקרורי דעתא או דילמא נישאת ברביעי ונבעלת בחמישי דחיישינן לאיקרורי דעתא ת"ש דתני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם טעמא משום ברכה אבל משום איקרורי דעתא לא חיישינן אי הכי כלומר לטעמא דאמרת דברכה דדגים נמי חשיבא. אלמנה נמי תיבעל בחמישי ברכה דאדם עדיפא ליה ומייהו בתולה לא תנשא בששי דלזמן ארוך כ"כ חיישינן לאקרורי דעתא אבל מרביעי עד חמישי לא הוי חיישינן לאקרורי דעתא והיתה נבעלת ברביעי אי לאו טעמא משום ברכה ע"כ. ומשמע דבר קפרא לא פליג אטעמא דמתני' ואית ליה נמי משום טענת בתולים. וכתב היפ"מ דלשיטתא דהאי תלמודא א"א לפרש כן וע"כ דפליג אשיטתא דבבלי מדפריך לקמן והלא כתיב ברכה בשביעי והא ודאי כולי האי משבעה ועד שני חיישינן אלא על כרחך דלית ליה לבר קפרא טעמא דטענת בתולים ועוד דלקמן קאמר לר"א דאית ליה טעמא דטענת בתולים משמע דפליג אבר קפרא ואי קשיא דא"כ לבר קפרא בתולה נמי תנשא בחמישי ותיבעל בששי דהא ברכה דאדם עדיפא הא ליתא דשהויי מצוה לא משהינן ע"כ העולה מדבריו שם וזהו מן הדוחק לתרץ כן. ובעל יופי מכלול האריך שם לפלפל בדבריו והעלה דגם לבר קפרא אית ליה טעמא דטענת בתולים אלא דס"ל דטעמא משום ברכה עיקר הוא ואף במקום דליכא טעם דטענת בתולים כגון שב"ד קבועים בכל יום ואכה"ג פריך ותנשא בשבת כו' וע"ש אבל סוף סוף גם לדבריו קשה דבמאי פליג ר"א אבר קפרא דהרי כמו לבר קפרא אם אזדא לה טעמא דטענת בתולים כגון במקום שב"ד קבועין בכל יום או שאין קבועין כל עיקר אפ"ה נישאת ברביעי מטעמא דברכה כן הכא נמי לר"א כדקאמר בהדיא לקמן. גם מה שכתב שם בפירוש השני דבר קפרא דהכא אנשואין נמי קאי דנשאת אור ליום חמישי והכריח כן מדפריך לקמן כלום אחרים מתירין אלא בשכנס אבל בשלא כנס הרי קונה קנין בשבת ואם איתא דאנבעלת בליל חמישי לחוד קאי טעמא דבר קפרא וכשיטת הבבלי מאי פריך מקנין בתולה בשבת דהא קניא לה בנישואין מע"ש אלא ע"כ דבר קפרא אמר אף הנישואין יהיו בלילה והילכך פריך שפיר דלא איצטריך לטעמא שאין כתוב בו ברכה לבריות ע"כ. ועדיין לא העלה ארוכה לדבריו ז"ל דלפ"ז לא שייכא הא דרבי מנא בתרה דקאמר הדא אמרה כו' ומאי איריא ארמלין דקאמר אם בשלא נכנסה לחופה מבע"י גם לבתולה אסור לקנותה בשבת ועוד דדוחק גדול הוא לפרש כן לבר קפרא דנאמר עיקר תקנת חכמים היה מתחילה שתהא נשאת בלילה ולא ס"ל דליחוש דילמא לא מצי בעיל משום טירדא דנשואין. והנראה לפענ"ד דודאי זה עיקר הוא דגם לבר קפרא אית ליה טעמא דטענת בתולים ואזלא שיטתא דהכא כשיטת הבבלי ונבעלת לאור חמישי קאמר והא דמקשי והלא כתיב ברכה בשביעי היינו למאי דס"ד מעיקרא דלית ליה לבר קפרא אלא טעמא דברכה לחוד דתנא הוא ופליג אמתני' ולא איכפית ליה נמי לחלק בין ברכה דיום לברכה דבריות אבל לבתר דמשני דברכה דבריות בעינן דוקא א"כ ע"כ דסברא ליה נמי טעמא דטענת בתולים דהא ברכה דאדם עדיפא ואי קשיא אדפריך הא אילו הוה כתיב ברכה כו' ואמאי לא פריך תיפוק ליה משום טענת בתולים הא ליתא דעדיפא מינה פריך דאפילו ביאה גופה בתחילה אסור והא דמקשי כלום אחרים מתירין אלא בשכנס כו' משום אלמנה הוא דקא מדחי לה דלא איצטריך לטעמא שאין בו ברכה לבריות דלא שייכא חופה בה וכדפרישית בפנים דהא על תרוייהו קיימינן וכקושיא קמייתא הא אילו כו' דהוו נישאות בין בתולה בין אלמנה בשבת לא כן תני כו' דעל בתולה לחודה קאי כן נמי קושיא בתרייתא על אלמנה לחודה מיתפרשא ולומר דלא מיתוקמא הך טעמא לכולה מתני' ולא צריכין לזה ובזה אתייא שפיר כל הסוגיא ואזלא האי שיטתא כשיטת הבבלי ואבעילה לחודה קאי טעמא דבר קפרא דאין לנו לחלק בין האי תלמודא להש"ס בבבלי במה שמפורש בהדיא דברי התנא בברייתא כמו שהובאה שם (ובעל שדה יהושע כתב לפרש קושיא דוהלא כתיב ברכה בשביעי כמו דמפרש היופי מכלול דעל מקום שאין ב"ד קבועין קאמר וזה מבואר דדוחק הוא לפרש במה שלא הוזכר בהדיא ואכתי אין לנו הכרח ג"כ דס"ל נמי לטעמא דט"ב כדפרישית ובקושיא השניה כלום אחרים מתירין כו' לא הרגיש כלל בזה) אלא דאכתי נשאר לנו לבאר במאי פליגי בר קפרא ור"א כמו שהקשיתי לעיל דהרי לבר קפרא אית ליה נמי טעמא דטענת בתולים ור"א אית ליה נמי טעמא דברכה כדאמר לקמן אף הוא אית ליה כו' אמנם כד דייקינן שפיר איכא נ"מ גדולה בינייהו דלבר קפרא לא צריכין לטעמא דשקדו שיהא טורח בסעודה ג' ימים כו' דבהני תרי טעמי ברכה וטענת בתולים לחודייהו סגי בבתולה דנשאת ברביעי ונבעלת לאור חמישי ולדידיה טעמא דברכה טעם כעיקר הוא ואם עבר נקרא עבריינא אפילו במקום דליכא טעמא דטענת בתולים כדלעיל דהתוס' בד"ה ותנשא בא' בשבת לא דייקי דטעמא דברכה אינה אלא עצה טובה ולא מקרי עבריינא אלא מכח קושיא דלא משני הש"ס התם דהיינו טעמא דנשאת ברביעי כדי שתבעל בחמישי משום ברכה ומדחזינן להאי ש"ס דקאמר הכי לבר קפרא וכן לקמן על קושיא דתנשא בראשון קאמר ואית דבעי מימר כהדא דבר קפרא כו' וכדפרישית שם ש"מ דלית ליה טעמא דשקדו וטעמא דברכה עיקר לשיהא נקרא עבריינא משום זה וכן לא דייק הכא כדמדייק התם לקמן טעמא משום ברכה כו' כהוכחה הב' של התוס' שם ובהא בלחוד הוא דפליגא שיטתא דהכא אשיטתא דבבלי אבל ר"א תופס עיקר הטעם משום טענת בתולים אלא דבמקום דלא שייכא הך טעמא ס"ל נמי דאיכא טעמא דברכה כדלקמן ומשום עצה טובה ולא מקרי עבריינא ולדידיה ע"כ דאית ליה טעמא דשקדו לאיח בעי מימר קמא דלקמן וכמבואר שם: