מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין ט:יא:ב

ומניין היוצאה וראשה פרוע כו' ת"ל כי מצא בה ערו' דבר. צ"ל דתרי תנאי נינהו ואליבא דב"ש ותנא דמתני' סבירא ליה אליבייהו דדבר בא להורות שאינה אסורה עליו אלא בעדים כדקאמר בבבלי דילפי דבר דבר מעל פי שנים עדים יקום דבר וקרא לא משתעי כ"א בערוה ממש ולא בדת יהודית והאי תנא דברייתא ס"ל דדבר בא ללמד על דת יהודית שהיא אסורה עליו כערוה ואסור לקיימ' וחוב' עליו לגרש' וביש לו' עדים עליה כדמוקי האי תלמודא בריש סוטה דאי לאו הכי אינו יכול לגרשה כדקאמר התם. וכן מוכח מדמקשי על דב"ש ל"ל קרא לא יוכל וגו' ומשני לעבור בשני לאוין וכדפירשו התוס' דף צ' ד"ה מה להלן והאי קושיא לא קאי אלא לתנא דמתני' דלא משתעי קרא אלא בערוה ממש דאי לתנא דבריית' אפילו יש עדים בדברים כעורין וס"ל דנאסרה עליו וחובה לגרשה מ"מ לא קאי עלה בלאו ומאי משני לעבור עליה בב' לאוין דילמא קרא לדת יהודית היא דאתא. ואפשר לפרש שלא כדברי התוס' ואתנא דברייתא לחוד קאי וקאמר דקרא דלא יוכל וגו' בא ליתן עליו בלא תעשה. ומיהו אפי' לפירוש זה האי תנא דמתני' לא ס"ל דקרא משתעי בדת יהודית דא"כ מצא בה דבר ערוה קאמר ולא אייתר ליה דבר כדאמרן והיינו טעמא דלא משני הכא דדבר ערוה לאו דוקא ועיין לקמן בד"ה ודר"ע: