מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין ז:א:ג

לכשישתפה. בבבלי דף ס"ט מוחלפת הגי' דר"ל לדר"י והלכתא כרבי יוחנן כדפסקו הרי"ף והרמב"ם ז' ל בפ"ב מה"ג שאין כותבין אלא לאחר שיבריא. ומשמע מהכא דדין עתים חלים ועתים שוטה שוה לדין קורדייקוס דהא קאמר דשמואל רובה מדר"ל אלמא לר"ל דאמר לכשישתפה והוא כר"י בבבלי ס"ל גבי עתים חלים כו' שאין כותבין אלא לאחר שיתרפא לגמרי ומ"מ כל הפוסקים הסכימו בעתים חלים כו' דבשע' שהוא חלים כפיקח הוא לכל דבריו וכותבין והיינו כשמואל דהכא וכדמוכח מברייתא דר"ה בבבלי כדפסק הרמב"ם פכ"ט מהל' מכירה. ובעתים חלומ' ועתים שוטה כבר כתבתי בפ' חרש דלטעמא משום גרירה והוא כמסקנת הבבלי דהתם אינה מתגרשת ואפילו נתקדש' ולא נישאת אינה מתגרשת ע"י אביה ולא דמיא לקטנה להך טעמא ולא כמו שרצה הה"מ לדמות בפ"י מה"ג אפילו בשוטה ממש וע"ש. אבל בדיעבד עתים חלומה ועתים שוטה שנתגרשה בשעה שהיא חלומה מגורשת כדמשמע מהאי תלמודא שם והב"י בסי' קי"ט הביא תשובת הר"ש בר אברהם ומשמע משם אפילו בדיעבד אינה מגורשת וגיר' אחרת היתה לו בירושלמי ע"ש. אבל לפי הגיר' אשר לפנינו אפילו בשוטה ממש משמע לחד מ"ד התם דבדיעבד מגורשת לה"ט דאינו אלא גזירה דרבנן שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועכ"פ בעתי' חלומה כו' לכ"ע בדיעבד מגורשת וכך כתב הב"ח וכן הסכימו רוב האחרונים ועיין בפ' חרש הלכ' א' במראה ד"ה מפני גרירה וד"ה פעמים: