מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין ג:ג:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Gittin 3:3:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 3:3:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →עבר עכו"ם. עיין בפ' האשה בתרא הלכה ו' שכתבתי שם דעיקר הבעיא אליבא דר' יוחנן דאמר כל שלא עבר שם ברייה ואם עבר אחד חיישינן והילכך בעי למאי הוא דחיישינן אי לנפילה שמא נפל גט זה מאדם העובר דס"ל דאפי' לנפילה דחד חיישינן וא"כ בעבר עכו"ם ליכא למיחש למידי דלאו בר הבאה בגט הוא או דילמא לנפילה דחד לא חיישינן שמא נפל גט זה מזה העובר עכשיו וזה מצאו דהאי חששא רחוקה היא והכא חוששין שמא נדרס גט שאבד זה ברגל העובר וזה גט אחר הוא שנפל מכבר וא"כ אפי' בעבר עכו"ם חוששין ועוד נ"מ איכא דאי נימא חוששין לנפילה דחד לא צריך לאוקמי המתני' בשיירות מצויות אלא בהוחזקו שני יוסף בן שמעון כי היכי דלא תיקשי אמתני דב"מ ואם אמרינן דטעמא שמא נדרס אבל לנפילה דחד לא חיישינן א"כ ע"כ צריך לאוקמי המתני' אליבא דר' יוחנן במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו כלישנא בתרא דר' זעירא כמ"ש לעיל לשיטת הרשב"א. והשתא למאי דמדחי הכא הא דאכשרון בהאי סירקא דילמא סימן הוה ליה ביה לאבא בר בר חנה אבל בעלמא עבר עכו"ם נמי פסול דחשש דריסה איכא אבל לנפילה דחד איכא למימר דלא חיישינן ומתני' במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו ואפי' שלא מצאו אדם ששמו כשמו כדקאמר הכא משום חומר עריות וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל לפרש כן סוגיא דהכא וע"ש שהכריח לטעמא שמא נדרס מכח קושיא שהקשה על דאמרו בגמרא איזהו לאלתר כו' שלא עבר אדם שם ויש אומרים שלא שהא אדם שם וז"ל תימא בין לרבה בין לר"ז דאוקמי מתני' במקום שהשיירות מצויות מאי איפכת לן בין עבר או שהא אדם שם אחר שנפל גט מיד זה שהרי אין הכל הולך אלא אחר השיירות שכבר עברו לומר כיון שמקום זה הוא מעבר רבים חוששין שמא גט זה שנמצא מאחד מעוברי דרכים נפל וגיטו של זה לא נודע מקומו וא"כ אי אזלינן בתר השיירות שכבר עברו אפי' לא שהא ולא עבר אדם שם נחוש לו ואי משום חשש נפילה של זה שעבר שם או שהא שם נמצאת אומר דלנפילה דחד חיישינן ואפי' במקום שאין השיירות מצויות נחוש עכ"ל. הקושיא ומכח זה הכריח שם דחיישינן שמא נדרס ונדחף הגט ברגלי העובר וגט זה שנמצא מן השיירא שעברה שם כו' וכל זה הוא לשיטתו ז"ל דס"ל היכא דהוחזקו ולא שכיחי שיירתא לא חיישינן אבל לשיטת הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל לק"מ דההיא בריית איזהו לאלתר כו' לא מיירי' במקום שהשיירות מצויות אלא הני תנאי בהוחזק לבד הוא דמוקמי למתני' ואפי' לנפילה דחד חיישינן דלא אשכחן מאן דס"ל לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דחד אלא אביי בפ' גט פשוט דף קע"ב גבי ההוא שטרא דהוה כתוב ביה אני פלוני בר פלוני לויתי ממך מנה אבל רבא לא מחלק התם ואע"ג דשמעינן לרבא שם דלא חייש כלל לנפילה היינו לענין ממונא אבל לאיסורא חיישינן והגע עצמך דע"כ לרבא צריך לחלק כן דהא שמעינן מסוגיא דשמעתין דחיישינן לנפילה ואפי' אי מוקמית אליביה לשנויי רומיא דמתני' הכא כלישנא קמא דר' זירא עכ"פ לנפילה דרבים חיישינן והתם קאמר דלא חיישינן אפי' לנפילה דרבים אלא ודאי לענין איסורא שאני וכי היכי דלממונא לא חייש כלל לענין איסורא חייש אפי' לנפילה דחד דלדידיה אין חילוק בין נפילה דחד לנפילה דרבים והילכתא כוותיה דרבא לגביה דאביי. ועוד היותר נראה לומר דהני תנאי פליגי באוקימתא דמתני' דמ"ד כל שלא עבר אדם שם מוקי למתני' בהוחזקו ולא שכיחי דכיון שהוחזק באותה העיר אחר כשמו חיישינן שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם וממנו נפל ואע"ג דלא שהה ומ"ד שלא שהה מוקי למתני' במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו הילכך בהעברה בעלמא לא חיישינן למידי דבכי הא לא שייך למיחש שמא נפל ממנו גט זה ונזדמן שהוא כשם הגט שאבד דחששא רחוקה היא הואיל ולא הוחזק שם אחר באותה העיר (וכעין שיטת הרא"ש ז"ל) אלא דס"ל להאי מ"ד דחוששין אנו שמא נדרס ונדחף גט האבד וגט זה הנמצא הוא מכבר הואיל והשיירות מצויות ודוקא אם שהא חיישינן דאיכא תרתי שמא נדחף שלא מדעת ושמא בשהיותו הרגיש בגט ומצאו ונטלו בידו והלך לו וכעין סברא זו כתב הרשב"א ז"ל לשיטתו אלא דהוא ז"ל מפרש דהני תנאי פליגי בהא דמר חייש שמא נדרס אף בהעברה ומר לא חייש אלא בשהא הואיל ואיכא תרתי ולמאי דמפרשינן לא פליגי לדינא מידי אלא באוקימתא דמתני' פליגי דבהוחזקו איכא חשש נפילה ואפי' בהעברה בעלמא חוששין אבל בלא הוחזקו אלא דשכיחי ליכא חששא דנפילה כדאמרן כ"א חששא דנדרס איכא ודוקא בששהא דאיכא תרתי א"נ דחששא דנדרס ונדחף גופא לא חיישינן אא"כ שהא שם אבל לא בהעברה בעלמא ומתוך מ"ש יתבאר לנו דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב בפ"ג הל' ט' אבד במקום שהשיירות מצויות אם מצאו מיד ועדיין לא שהא אדם שם מן העוברים הרי הוא בחזקתו הוחזק באותו המקום איש א' ששמו כשמו שבגט חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הואיל ועבר אדם שם ואע"פ שלא שהה ע"כ והראב"ד והרשב"א ז"ל השיגו עליו דמאי שנא במקום שהשיירות מצויות להוחזקו ולמה כתב בזה שלא שהה ובזה חשש אם עבר אע"פ שלא שהה והה"מ ז"ל מיישב שם דבריו דהא דקאמר הוחזק באותו מקום אשיירות מצויות קאי ומשום דאיכא תרתי לריעותא חוששין בעבר אעפ"י שלא שהה וע"ש ולע"ד אינו מן הצורך לדחוק כ"כ בדברי הרמב"ם ז"ל אלא הא דכתב הוחזק כו' חלוקה אחרת היא דבכה"ג חוששין אם עבר אע"פ שלא שהה אע"ג דלא שכיחי שיירות אבל במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו אין חוששין אא"כ שהה ומהטעמים שביארתי ודבריו נמשכין אחר דברי הרי"ף ז"ל שכתב ראינו לגאון שפסק הלכה שלא שהה אדם שם ומסתברא לן בכי האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון חיישינן שמא ממנו נפל וצריכין אנו לסימן מובהק כו' ע"כ הרי שלא פסק כמ"ד אם עבר אלא בהוחזקו אבל במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו לא והר"ן ז"ל מיישב דבריו שם לחד שיטתא כמ"ש הה"מ ז"ל לדעת הרמב"ם ולענ"ד נ"ל כמ"ש דהיא ז"ל מפרש דהני תנאי לא פליגי לדינא אלא לפי אוקימתא דמתני' (ועוד דלא הוי ליה לפסוק כרבה ב"ב חנה שם נגד רב יהודה אמר שמואל דהוא בתראה אלא ודאי כדאמרן). ודע דהטור בסי' קל"ב כתב וז"ל וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפי' לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יוסף ב"ש ואפי' היה עכו"ם שעבר שם וכתב הב"י ע"ז ובשיעור לאלתר כתב ג"כ כשיטת הרא"ש דהוי שלא עבר אדם שם ולא חילק בין השיירות מצויות לשאינן מצויות ולא בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ וכן נמשך אח"ז בש"ע שם ותימה רבתי איכא הכא שהרי הרא"ש ז"ל לא כתב שם אלא שיטת רב אלפס ז"ל כמ"ש לעיל ולא מצינו לחד מ"ד דס"ל הכי אח"ז מצאתי להב"ח שהקשה כן ופי' שם בדוחק דברי הטור כפי שיטת הרא"ש וע"ש ולענ"ד ט"ס הוא וצ"ל אלא הוחזקו כו' וכדסיים שם הטור והיכא שלא הוחזקו שני יוסף ב"ש ולא שכיחי שיירות מחזירין אותו בלא סי' אפי' שהא כדי שיעבור אדם שם: