מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין ג:ב:ד

הלכה כרבי יודה בגיטין וכר"א בשטרות. בבבלי דף כ"ו אמר רב הלכה כר"א קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי וכתב הר"ן ז"ל הילכך נקטינן דבגיטי נשים לא התירו לכתוב אפילו טופס דגזרינן אטו תורף ולפיכך השמיט הרי"ף ז"ל מאי דאמרי' בגמרא וצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם משום דלא איתמר אלא אליבא דח"ק שמתיר לכתוב תופס אבל אנן דקי"ל כר"א אפי' תופס לא שרי אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מה"ג מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב תופסי גיטין כו' נראה שהוא סובר דאע"ג דרב פסיק הכא כר"א לא קי"ל הכי דדחינן לה מקמי דרב יהודה אמר שמואל ורב הונא משמיה דעולא דאוקמוה למתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו בששייר מקום התורף כדאיתא בפ' המביא תיניין אלמא סבירא להו דלא גזרינן טופס אטו תורף וכבר כתבתי שם שיש לחלק ביניהן ולקיים אח שתיהן עכ"ל הר"ן. והכ"מ נמשך אחר דבריו לפרש דעת הרמב"ם מה"ט ויש לתמוה דאי טעמיה דהרמב"ם דלא פסק הכא כר"א משום דלא גזרינן טופס אטו תורף בשום מקום א"כ אמאי הצריך בחש"ו שיהא גדול עע"ג לכתחילה כמבואר במ"ש בפ' ב הלכה ה' וע"ש מה שביארתי לדעתו ז"ל. ולמאי דמחלק שם הר"ן ז"ל דגבי סופרים משום דהוי מילתא דשכיחא טובא גזרינן טופס אטו תורף אבל בחש"ו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן קשה טפי דאם בחש"ו סובר הרמב"ם דגזרינן טופס אטו תורף בסופרים לכ"ש לכך נראה דעיקר טעמו של הרמב"ם דפסק כר"א וכהאי דאמרי' התם לעיל קשיא דר"א אדר"א דהא לעיל קאמר מפני תקנת הסופר ומפרשינן לה אליבא דר"א ומשני תרי תנאי ואליבא דר"א ופסק כהאי תנא וכדמסיק הכא מפני תקנת הליבלר ועלה קאי הא דרב התם וכן נראה מדברי הה"מ ז"ל שכתב אהא דמפני תקנת סופר כו' וז"ל פ' כל הגט הכותב טופסי גיטין כו' ומוקי לה ר' יוחנן מפני תקנת סופר קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי עכ"ל דלכאורה קשה הא משמע דרב פסק כר"א דמת י' דפוסל בגיטי נשים אלא ודאי דהוא ז"ל מפרש דרב אליבא דהאי חנא דר"א קאי דמכשיר בגיטין מפני תקנת הסופר. ובמה שסובר הרמב"ם דבחש"ו גזרינן טופס אטו תורף והכא לא גזרי' צ"ל דס"ל דטעמא דסופר מפני תקנת כדי חייו אמרו אבל בחש"ו דלאו סופרים נינהו ליכא משום תקנה וכ"כ הרשב"א ז"ל בפ"ב לדעתו וזהו איפכא מסברת הר"ן ז"ל ומה שהשיג הרשב"א על הרמב"ם בזה עיין לעיל שם מ"ש בזה: