מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין ב:ג:ג

ומקרע לפניהן וחותמין. מה דפרישית בפנים הוא כפירש"י ז"ל שמסרט צורת האותיות על קלף הגט וכן פי' המרדכי בשם ראבי"ה והתוס' דף ט' ד"ה מקרעין פירשו בשם ר"ח שלוקחין נייר חלק ומקרעין עליו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על קלף הגט והעדים ממלאין את הקרעים דיו:

ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים כו'. מה דפרישית בלשון הב' כן נראה קצת מדברי הטור סי' ק"ל בשם הרמ"ה דפסק כהאי תלמודא דלא התיר אלא לקרוע להן נייר חלק אבל לרשום להם צורת אותיות אפי' ברוק לא דכיון שרישומו ניכר לפי שעה גזרינן אטו סיקרא אבל הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין הלכ' כ"ג פסק שרושמין להם ברוק וכיוצא בו מדבר שאין רישומו ניכר וכשמואל ורב פפא בבבלי שם ומשמע דכ"ש דמקרעין דשרי לדידי' וכן כתב הב"י שם:

הקורע על העור כתבנית כתב כשר הרושם פסול. וכן הוא בהאי תלמודא פ' הבונה הקורע חייב הרושם פטור ובתוספתא פ"ב נאמרו הדברים בהפך הקורע פסול הרושם כשר וכן הוא שם בפ' הבונה והרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות שבת הלכה י"ו פסק כגירסת האי תלמודא הקורע על העור כתבנית כתב חייב הרושם פטור ובהלכות גירושין פ"ד הלכה ז' כתב המקרע על העור תבנית כתב או שרשם על העור תבנית כתב הרי זה כשר וכבר תמהו הרשב"א והה"מ ז"ל על זה דהרי אפילו לענין חיוב שבת פסק שהרושם על העור אינו כתב וא"כ למה אמר כאן הרושם כשר ולא מצאו טעם נכון לזה: