מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין א:ד:ג

רבי אילא בשם ר' יסא אתייא כמ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה. כדפרישית ובהא פליגי ר' יוסי ור' אילא דר' יוסי לא ס"ל האי סברא רווחא שבק למאן דקשיש מיניה דעד החותם בתחילה סמוך לשטר הוא חותם וכן נמי לר' יוסי אם העד הראשון הוא ישראל אז הוא דחיישינן דחתם אחריו הכותי שלא בפניו ואינו מכירו אם הוא חבר דס"ל כמ"ד עדים חותמין זה בלא זה ולר' אילא איפכא הוי דאם הישראל הוא הראשון אפי' הכותי עד השני הוא בפניו אינו מדקדק אחריו לבודקו אם הוא חבר דלא איכפת ליה הואיל ולא מקמי' הוא דחתים והשתא אתיי' שפיר הא דר' אילא הכא כסוגית הבבלי בדף י"א דמפרק לה הכי אליבא דר"א דמוקי למתני' כוותיה דס"ל כותים גרי אמת הן וטעמא לפי שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין והכא דכשר משום דחתם ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוה לא מחתים ליה מקמיה. ובעל המאור כתב על סוגיא דהכא ונראה כי דרך אחרת יש לנו בזה חוץ מתלמודינו ופירוש אחר יש לו ולא מענין הנחת ריוח ע"כ ולפי מ"ש עולין הסוגיות משני התלמודים בסיגנון א' לשיטת ר' אילא והיינו טעמא נמי דבשאר שטרות פסול אפילו חתם ישראל לבסוף משום דבשאר שטרות עדים חותמין זה שלא בפני זה אבל בגט אין העדים חותמין אלא זה בפני זה כדאמר רב אשי התם טעמא דגזירה משום כולכם דתנן בסוף פ' האומר אמר לעשרה כלכם כחובו דכולן חותמין מפני שהוא מקפיד על כך ולפיכך תיקנו שיהו כל העדים נקבצין בשעת חתימה ואפי' לא אמר כלכם וכדפי' רש"י ז"ל וכן הסכימו כל המפרשים וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"א מה' גירושין הל' כ"ד דאין עדי הגט חותמין אלא זה בפני זה ומה שהקשה הרז"ה שם בשם ה"ר אברהם מההיא דלקמן פ"ב דף י"ח אמר לעשרה כתבו גט לאשתי א"ר יוחנן ב' משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל אמר כולן משום עדים ואסיקנא דאמר להו כלכם ואיכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומי' ואינך מכאן ועד עשרה ימים ולר' יוחנן דאמר כולן משום תנאי וקי"ל כוותי' כשר אלמא דאין צריכין העדים לחתום זה בפני זה וקשיא הילכתא אהילכתא ותירץ שם בשמו דאעפ"כ צריכין להיות במעמד כולן ואפי' אין חותמין כולן ביום אחד וכן דעת התוספ' בפ"ב שם שכתבו נמי משום האי קושיא בד"ה ואינך כו' ובמעמד כולן והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות תירץ דהתם מיירי באומר כלכם סתם דאז אמרינן שנים משום עדים והאחרים משום תנאי והילכך לא בעינן שיהיו החוחמין משום תנאי עם החותמים משום עדים זה בפני זה דמידי דהוה אכל תנאי בעלמא דמקיים ליה למחר וליומא אחרא והא דאמר רב אשי הכא גזירה משום כלכם במפרש כולכם עדים שאז כולם צריכין לחתום זה בפני זה וביום אחד דאי לאו הכי מוקדם הוא ורב אשי ה"ק גזירה משום כולכם כלומר דאי אמרינן שיהו עדי הגט רשאין לחתום זה שלא בפני זה נהי דליכא למיחש בשני עדים שלא יחתמו ביום אחד דיודעין הן שהוא מוקדם מ"מ איכא למיחש באומר לעשרה כלכם עדים שלא יחושו כלן לחתום ביום א' הואיל ויותר על שנים הן והוי ליה מוקדם ולפיכך תיקנו לעולם שלא יחתמו אלא זה בפני זה. וכן נראה דעת הר"ן ז"ל שהביא משמו להאי פירושא וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות גירושין הל' כ"ז שכתב שם אמר להן כלכם חתומו כו' אם חתמו זה היום וזה למחר אפי' לימים הרבה ה"ז גט כשר הרי שלא הצריך שיחתמו במעמד כולן וטעמא משום דאמר כולכם חתומו סתם ולא כולן משום עדים:

שטר שחותמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים כשר. וכן הוא בתוספתא ונמצאו שנים הראשונים ובבבלי פ' גט פשוט דף קס"ב לא גריס הראשונים אלא ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ופלוגתא דרבוות' היא דלדעת בה"ג דוקא בשנים הראשונים הוא דאמרינן לכבוד חתמו או למילוי האויר כדמסיק התם מסייע לחזקיה דאמר מלאוהו בקרובים כשר וכר' יסא הכא דאי לאו הכי תיקשי מהא דאמרי' בפ"ק דמכות אפי' בדיני ממונות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אלא ע"כ דהכא דחתם ברישא מיירי דמוכח' מילתא דלכבוד או למילוי חתמו ולא לעדות וכן דעת הר"י ור"ח בתוספות שם למאי דחזר בו ר"ח וע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות עדות הלכה ו' כתב שטר שהיו עדיו מרובין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול או שהיו בהם שנים קרובים זה לזה והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותן אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד ה"ז בעל ואם לאו תתקיים העדות בשאר ע"כ הרי דדעתו ז"ל דראשונה לאו דוקא והה"ד באמצע או בסוף ואפי' לגי' התוספתא יש לומר דראשונים דנקט לרבותא נקט אע"ג שאויר פסול ומכ"ש באמצע או בסוף כדכתבו התוס' שם לדעת ר"ת דמעיקרא וההיא דמכות נמי לק"מ דהתם מיירי בנתכוונו להעיד בע"פ וכן אם יש עדות ברור' בשטר שכולם ישבו לחתום נמי פסול וההיא דגט פשוט מיירי בשאין שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום כדמחלק היא ז"ל אלא דלפ"ז יש קצת לדקדק במ"ש הרמב"ם בהל' גירושין כמ"ש לשונו לעיל ואין להאריך כאן: