מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין ז:ב:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Eruvin 7:2:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Eruvin 7:2:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →תני כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש וכו'. ובפ"ו דזבחים דף ס"ג גרסי' אמר רמי בר חמא כל כובשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא. כך היא גי' רש"י ז"ל ובזכרותא היינו הראשון שבאצבעות והוא אגודל וכחשבונו של רש"י שם שעולה מכוון הכבש שיפועו ל"ב והמזבח גבהו ט' אמות הרי לכל אמה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע שכשתתן לכל אמה ג' ומחצה הרי ל"א ומחצה תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי י"ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי אמה. ולפי הגי' דהכא א"א ליישבה ושיהא החשבון מכוון למאי דקחשיב לגבהו של מזבח עשר אמות והיינו עם הקרנות שגבהן אמה ואם תחלק לכל עשרה טפחים של גבהו שלש ושליש אצבע של הכבש כפי הגי' שלפנינו לא יעלה בידך זה החשבון כלל של ל"ב מהכבש שהרי עשר אמות הן ששים טפחים ותן לכל עשרה טפחים גובה שיהא מתלקט משיפוע הכבש שלש אמות א"כ אינו אלא ששה פעמים שלש אמות וזהו בודאי טעות דמוכח ואם נגרום כמתלקט ששה טפחים מתוך שלש א"כ הן עשרה פעמים שלש אמות ויהיו שלשים אמה נשתיירו עוד שתי אמות תחלקם לטפחים והן י"ב טפחים תן לכל ששה טפחים של הגובה עוד טפח ונשתיירו שני טפחים תחלקם לאצבעות והן שמנה ותן לכל ששה וששה עוד שליש אצבע אכתי ג"כ זה אינו מכוון למאי דגריס ושליש אצבע. ונראה דכצ"ל כמתלקט ששה טפחים מתוך שלש וטפח ושני שלישי אצבע. וזהו כפי מקצת הגי' שהביאו התוס' שם בשם רבותיו של רש"י אלא דהתם גריס ג' אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע ומפני שחשיב שם לגובה המזבח תשעה אמות והיינו בלא הקרנות והכא דקחשיב בהדי הקרנות וגובהו עשר אמות א"כ החשבון הוא כך לכל ששה טפחים של הגובה תן שלש אמות וטפח ושני שלישי אצבע לפי שכשתוסיף טפח לכל הששה של הגובה עשרה וישתיירו עוד ב' טפחים והן שמונה אצבעות תן עוד לכל הששה והששה שני שלישי אצבע וישתיירו ד' שלישי אצבע לפי ששמנה אצבעות הן כ"ד שלישי אצבעות ושני שלישי אצבע לכל ששה וששה טפחים מהגובה הן עשרים שלישים ואותן ד' שלישים הנותרים לא קחשיב לפי שא"א לחלקן עוד לעשרה פעמים של ששה בגובה ובגי' אחרת א"א ליישב כלל הא דהכא ודע דכל מה שאמרנו בחשבון האמות בין לההיא דזבחים דלעיל ובין מה שנראה לפי החשבון דהכא הכל הוא באמה בינונית שהיא בת ששה טפחים וא"כ לא אתיא אלא כר' יהודה דפ' י"ז דכלים דס"ל אמת הבנין ששה טפחים ומזבח העולה בכלל שנקרא בנין אבל לר"מ דהתם והלכתא כוותיה כמבואר מהרבה מקומות בהש"ס וכדפסיק הרמב"ם כוותי' דס"ל כל האמות היו בינונית חוץ מן מזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד ומבואר הוא ממסקנת הש"ס בפי"א דמנחות דף צ"ז דגובה היסוד היה אמה בת חמשה טפחים וכן אמה של גובה הקרנות א"כ גבהו של המזבח עם הקרנות הן נ"ח טפחים כדקאמר התם ובלא הקרנות הם נ"ג טפחים וא"כ א"א לכוין בשום פנים להא דרמי בר חמא דזבחים אלא כשתחשוב כל האמות של המזבח של ששה טפחים ואליבא דר' יהודה כדאמרן. ומשמע נמי דל"ב דכבש על שיפועו הוא דקאי כדמשמע מהכא וכן לפי החשבון דהתם לפי פרש"י כדלעיל. וראיתי בס' ברכת הזבח שכתב בזבחים שם וז"ל ומכאן מוכח דאורך הכבש באלכסונו הי' ל"ב אמה במשך עלייתו מלמטה למעלה וא"כ מוכח מזה דאורך הקרקע בשטח שלמטה מהכבש עד המזבח היה יותר מל"ב אמות (וט"ס יש כאן וצ"ל היה פחות מל"ב אמות). ובמס' מדות מבואר דרוחב העזרה הי' קל"ה אמות בשטח הקרקע וחשיב המזבח וכבש ס"ב אמות במדת הקרקע שתחת הכבש וכ"כ רש"י לעיל דף נ"ז ע"א וביומא ובכמה דוכתין מהש"ס ואם שיעור הקרקע שתחת הכבש שיעורו ל"ב אמה וע"כ באורך הכבש באלכסונו בעלייתו היה יותר מל"ב קרוב לל"ד אמות ליודע קצת בחכמת התשבורת והחוש מבואר ג"כ וצ"ע מאד בישוב קושיא זו וקושיא זו הקשה אותי מ"ו הגאון מהר"ר העשיל זצ"ל בשם חכם אחד לא ידעתי אכנהו ומחמת שהקושיא היא עצומה מאד נתתי אל לבי ליישב קצת דודאי קאי אמדות שעת הקרקע שתחת הכבש ושיעורא דרמי בר חמא נמי עלה קאי דכל שעלה חלק ע" מן המזבח דהיינו אמה היה עולה על הכבש שכנגדו בקרקע שתחת הכבש עלתה המדה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אבל במשך האלכסון למעלה היה עולה יותר והכבש היה ארכו יותר מל"ב אמות באלכסון כשיעור האלכסון של ריבוע ל"ב אורך על ט' רוחב כפי שיעור מדה של חכמי התשבורת דהיינו ל"ב פעמים ל"ב וט' פעמים ט' והגדר השורש מזה הוא האלכסון ואורך הכבש למעלה ודוק היטב נ"ל עכ"ל והאמת שהשורש המרובע והוא האלכסון יותר מל"ג הוא. ומ"מ אומר אני שאם בדעתו ז"ל היה שהקושיא קושיא עצומה היא וכתב זה לישוב קצת רואה אני שלא העלה ארוכה כלל להקושיא שהרי לפי הקושיא ובהדיא מוכרח כך דקרקע שתחת הכבש קרקע ישר היה כדלקמן ואיך נאמר לפרש דאותן ל"ב בשיפוע שעולה במידה לפי חשבון דרמי בר חמא על הקרקע שתחת הכבש הוא וזה ודאי לא קאי אלא על האלכסון של הכבש גופיה כדפי' רש"י וכדמוכח נמי מהכא דאף דהחשבון נשתנה כאן מ"מ אופן החשבון המתלקט בגובה לפי המשך המדה דקאמר הכל על הכבש גופיה מיתפרש אלא שהאמת כך הוא דודאי קרקע שתחת הכבש לכ"ע קרקע ישר היתה והחשבון מדת הקרקע שתחת הכבש אינו אלא שלשים אמה ולא יותר כדקאמר בזבחים לעיל מינה דפריך על דקחשיב בפ"ב דמדות הכבש והמזבח ששים ושתים הני שתין וארבעה הוו נמצא פורת אמה על היסוד ואמה על הסובב. והאי מילתא דמדת האלכסון של הכבש שהוא ל"ב אמה ג"כ לכ"ע היא אלא שהחשבון שתחת הכבש בהקרקע הישר כדי שיעלה האלכסון ל"ב לפי חכמת התשבורת ולפי ערך גובה המזבח הוה מצינן למימר דהא תליא בפלוגתא דגבהו של המזבח בכמה דלר"מ דקי"ל כוותיה דגבהו נ"ח טפחים וקרקע שתחת הכבש היה שלשים אמה א"כ האלכסונו של הכבש ל"ב אמה והיה אוכל בארץ שלשים אמה בצד המזבח ופורח ב' אמות והוא אמה על היסוד ואמה על הסובב כדכתב הרמב"ם בהדיא חשבון זה לפי הך שינויא דלעיל כמבואר בפירושו בפ"ג דמידות ובחיבורו פ"ב מהלכות בית הבחירה בהלכה י"ג ע"ש ותבין שזה הכל לר"מ דקי"ל כוותיה וכהמסקנא דפי"א דמנחות שהוזכר. והשתא למאי דמסקינן בפ"ק דיומא דמאן תנא מדות ראב"י הוא ודלא כר' יהודה. ועיין בתוס' שם בדף י"ז בד"ה רובא דמזבח בדרום קאי שכתבו שם דהעיקר דבעי להכריח התם מדאשכחן דר' יהודה פליג אסתמא דמדות א"כ שמעינן דכל החשבון דקחשיב במדות דלא כר' יהודה הוא וע"ש. ודברי רמי בר חמא כבר אמרנו דלא אתיא אלא אליבא דר' יהודה דכלים וכפי הגי' דרש"י ז"ל וחשבונו ותו לא הוה קשיא בל"ה מההוא דפ' בתרא דמדות דלא קאי אליבא דר' יהודה וכל החשבון דמדות אליבא דראב"י הוא. אלא דהאמת אף לר' יהודה אתיא שפיר האלכסון של רבוע ט' על ט' רוחב והאורך ל' על ל' הוא ל"ב ומעט פחות מחלקי השברים ואותן לא קא חשיב ועוד שהן להאויר לסביב המזבח כדאיתא דוק בכל המקומות אשר צריך לענין זה כאשר ראיתי ובררתי וציינתי ותמצא כדברי ולא רציתי להאריך יותר בזה: