מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין ה:א:ו

מהו ליתן פגום לפגום. ופשיט לה שנותנין פגום לפגום מהאי דאמר רשב"ל וכו' ומשמע שאפי' הפגומין הללו שהם רחוקים מן העיר ויש כמה וכמה בין פגום של צד זה ובין הפגום שכנגדו כל זמן שהפגום השני בתוך ע' ושיריים של הראשון יש לו דין של הראשון דהא קאמר יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טבריא והן רחוקין זה מזה וע"י שאת רואה את האיצטדין וכו' ואם חמשת מן פיגמא וכו' ואם תמשח מן פחורתא וכו' וזה ודאי על פגום השני קאמר שלא תמדוד מן הפגום עצמו שהוא נכנס לפנים אלא מן פחורתא שכנגדו ויוצא להלן וע"י חוט מתוח כדי שתהא נפשה דסריקין בתוך ע' ושיריים שלפניה וא"כ ש"מ שיש לדין פגום השני כל דין שיש להפגום הראשון. והשתא אי אמרי' דבין הפגומין של העיר א"צ הבלעת תחומין ביניהם שאפי' רחוקים זה מזה ד' אלפים מתעברין עם העיר ולא דמי לעיר העשויה כקשת שצריך הבלעת תחומין ביניהן א"כ הוא הדין נמי בפגום השני כך דהא סתמא פשיט לה הכא שנותנין פגום לפגום ודין שניהן שוה היא. והתוס' בדף נ"ה ע"א בד"ה עיר העשויה כקשת וכו' מסתפקין בעיקר הדין גבי פגומין אם דומה לעיר העשויה כקשת וצריך הבלעת תחומין ואפי' בפגום הראשון הסמוך להעיר שלא יהי' ד' אלפים מן הפגום שכנגדו או לא. והרא"ש ז"ל החליט בפגום הסמוך לעיר שא"צ הבלעת תחומין בינו ובין שכנגדו וכמסתפק הוא אם כך הדין גם בפגום השני שכך כתב וז"ל ואפי' לרבה וכו' נראה דגבי פגום היוצא בתוך שבעים ושיריים מן עיקר העיר אפילו יש ביניהן ד' אלפים רואין כאילו חוט מתוח עליהן אבל אם יש בראש האחד הרבה פגומין זה אצל זה כל אחד בתוך שבעי' ושיריים של חבירו וכן בראש האחר דהשתא החיצונים הם חוץ לעיבורה של עיקר העיר בזה צריך לדקדק אם רואים כאילו חוט מתוח עליה מזה לזה אפי' יש ביניהן ד' אלפים לפי שבטלין אגב העיר עכ"ל בזה. ומכאן יש לפשוט מדקאמר בפשיטת הבעיא נותנין פגום לפגום סתמא משמע דדין אחד להם ואם בהסמוך לעיר א"צ הבלעת תחומין בין ראשי הפגומין כך הוא בהרחוק מן העיר וכן זה אחר זה כל זמן שהן כל אחד ואחד בתוך כ' ושיריים של חבירו. וכן נראה מסתימות דברי הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר דין הבלעת תחומין אלא בעיר העשויה כמין גם או העשויה כקשת כדכתב שם בהלכה ח' ובהלכה ג' שהזכיר דין בית היוצא וכו' לא זכר כלום מהבלעת תחומין בינו לבין שכנגדו: