מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין י:א:ו

ויביאם בידו וכו'. משמע להדיא מסוגיא דהכא דאי אמרי' דס"ל לר"ג שבת לאו זמן תפילין קמה מילתי' בקושיא וכן יתבאר מסוגית הבבלי דפ' מפנין כדלקמן. ובבבלי פרקין בהסוגיא דף צ"ו שקיל וטרי בטעם פלוגתייהו במתני' ומאי קסבר ר"ג וכו' עד אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ופרש"י ז"ל בשבת זמן ולאו זמן תפילין היא קמיפלגי וכך כתב הרמב"ם בפי' המשנה ונמשך הר"ב בפירושו אחר זה. והתיו"ט הרעיש כאן דלפ"ז יש כאן ב' הלכות פסיקות דסתרי אהדדי ועל פי' זה יפה הוא שהרעיש. ולקושטא דמילתא אין אנו מוכרחין לפי' זה דאלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא לא קאי אזמן ולאו זמן כדפרש"י אלא דפליגי בחד מאידך אוקימתא דאמרי' מעיקרא וכן פי' הריטב"א ז"ל וא"כ קאי על האי אוקימתא דמעיקרא שהיא אוקימתא הראשונה דר"ג סבירא ליה כדרב שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש להניח שתי תפילין לת"ק לית ליה דרב שמואל בר רב יצחק ומ"ש התיו"ט שזה דוחק ואין זה במשמע גם בתוס' וכו' מהתוס' אין ראיה דלא כתבו שם בסוף הדבור אלא כך אם לא נאמר דלית ליה דרב שמואל וכו' ולא משמע מדבריהם דלדחיה ולדוחק בעלמא אמרו כן ואיך שיהיה הרי מוכח בהדיא דלא מיתוקמא כלל וכלל פלוגתייהו בזמן ולאו זמן תפילין כדפריך הכא דא"כ קשיא לר"ג ויביאם בידו וכדמסיק הקושיא מוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים וזה מוסכם הוא גם לשיטת הש"ס דבבלי כדמסקינן בהדיא בפ' מפנין דף קכ"ז דכ"ע למעט בהילוכא עדיף וזו קושיא לרבן גמליאל שאין לה תירוץ וע"כ ליכא לאוקמי לפלוגתייהו אלא דפליגי בדרב שמואל בר רב יצחק. והרמב"ם בחבורו גם כן חזר בו מבפירושו ולפיכך פסק כאן כהת"ק דלעיל ואע"ג דפסק בפ"ד מהלכות תפילין דשבת לאו זמן תפילין. ותרווייהו הני פיסקי נכונים הם. ומ"ש עוד התיו"ט ואפי' כי נימא הכי אכתי קשיא לה הלכה פסוקה אחרת מהרא"ש וכו' אינה נראית להקושיא זו שיהא צ"ע. ותפילין דרש"י ור"ת למר הני פסולין ולמר הני פסולין וכדי לצאת י"ח למי שרוצה להתנהג כן בחול יעשה כדכתבו האחרונים וכעין דאמר הכא אין בעי מיהב יהבו וזה על שני תפילין השוין ופשיטא לשאינן שוין ומה זו קושיא למאן דאית לי' שבשבת חששו ולא רצו להתיר להניחן שנים שנים השוין ולהכניסן הואיל ולאו כ"ע מודים בה דאיכא למ"ד שאין מקום תפילין אלא במקום שמוחו של תינוק רופס ואין להאריך יותר בזה: