מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ד:ב

רבי יוסי אומר לא חילל. ברייתא זו דהתוספתא מייתי לה שם בפ' בכל מערבין וג"כ להכריח דר' יוסי לית ליה ברירה וכן מסיק התם אליבא דר"ש דאית ליה ברירה. וכבר מבואר בפנים להא דקאמר הכא טעמיה דהדין לאו כטעמיה דהדין כדמוכח מהני ברייתות והבאתי הכל בפנים ולטעמא דהשיבו לר"מ משום בקיעת הנוד ואע"ג דאין זה עיקר הטעם דתרווייהו וכעין זה כתבו התוס' שם (דף לח) ד"ה אי אתה מודה וכו' שאע"פ שהן עצמן לא היו חושבין לזה הטעם עיקר מ"מ היו שואלין לדעת מה ישיב להן ובדינא דהאי ברייתא על הסלע שתעלה וכו' פסק הרמב"ם בפ"ד ממע"ש הל' טו כחכמים הרי זה חלל וסיים וסלע שתעלה בידו תהי מעשר ור"ל בזה דאע"ג דבעלמא קי"ל כמ"ד דבדאורייתא אין ברירה שאני הכא שהרי נתבררו דבריו ועלתה הסלע בידו ולפיכך דייק וכתב סלע שתעלה וכו' הכוונה דכשתעלה בידו אז סמכינן על מה שאמר בתחלה והסלע מעשר והפירות של מע"ש חולין ותוכן הדברים יתבארו לקמן בסוף פ"ב דמס' מע"ש בס"ד: