מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ג:ו

תניי ב"ד שתהא תרומת מעשר משל בעה"ב ומע"ש משל פועל. כדאיתא בתוספתא והביאה הרמב"ם בפ"ט מהל' מעשר בהלכה י"א וכתב הראב"ד בהשגות איני יודע מה צריך תנאי ב"ד לכל מה שכתב וכו' והכ"מ תמה למה עשה עצמו הראב"ד כמי שאינו יודע הלא הוא בתוספתא ובירושלמי ופשוט הוא דלא השיג הראב"ד בכאן בענין הדין אלא על מה שהעתיק הרמב"ם גם להסיפא דהתוספתא שהמעשר שני משל פועל ע"ז כתב איני יודע למה הוא צריך לתנאי ב"ד לכל מה שכתב בדין הזה כדברי המשנה ובמשנה לא הוזכר תנאי ב"ד על מע"ש דכיון דקתני שהוא אומר ומעשר שני באחרונות א"כ פשיטא דהוא משל פועל שהרי הוא מחללו על המעות ועל התוספתא לק"מ שכן דרך הברייתא להשמיענו אף שהוא פשוט ועוד דבתוספתא לא הוזכר כלל בתחילה ממעשר שני אלא כך נשנה שם פועל שאינו מאמין לבעה"ב ר' יוסי אומר תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל בעה"ב ומע"ש משל פועל וא"כ לא נשנה ב' פעמים להא דמעשר שני אבל הרמב"ם שהעתיק כלשון המשנה לא היה לו להזכיר עוד הפעם דהוא משל פועל אלא למה שכתב ופסק כר' יוסי דלא פליג את"ק וכך נשנו דברי ר"י בתוספתא בלי שום חולק ולא היה לו לכתוב אלא לענין מה שצריך לדין המשנה שהוא תנאי ב"ד שתהא תרומת מעשר משל בעה"ב מיהו אין זו השגה כ"כ על הרמב"ם דבכמה מקומות מעתיק לשון התנא ואף שהוא פשוט ונראה ככפול ואינו נצרך כ"כ לעיקר הדין: