מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ו:א:ט

מתניתא מסייעא לחבריא החוכר שדה מן העכו"ם מעשר ונותן לו. כצ"ל ונתחלפו הני מסייעא בדפוס בטעות זה מוכח והטעות נראה וניכר הוא וכמבואר הכל בפנים ומזה תראה דטעמו של הרמב"ם דפסק כטעמא דחברייא מפני שלדברי הברייתא בתוספתא מיתוקמא המתני' אליבא דחכמים ולא כר"ש. ולדברי ברייתא קמייתא דמסייע לר' לא ולטעמיה לא מיתוקמא המתני' אלא כר"מ ולא כחכמים ומשו"ה תפס לטעמא דחברייא לעיקר וכחכמים דהתוספתא וזה מבואר הכל בפנים ומיהו אנן צריכין לבאר עוד בדברי הרמב"ם שם בפ"ו ממעשר בענין דברי ר' יהודה דמתני' וכן המקבל שדה אבותיו מהנכרי וכו' דמוקי לה הכא במסיקין שנו וכו' כדלקמן בסוף הלכה וכן תנינן לדברי ר' יהודה בברייתא בהדיא דמייתי לה בבבלי פ' השואל (ד' קא) ר"י אומר המקבל שדה אבותיו ממציק נכרי מעשר ונותן לו ובדברי הרמב"ם שסיים שם דין הזה לא כתב אלא סתם וכן המקבל שדה אבותיו מן העכו"ם קנסוהו שיעשר וכו' ולא הזכיר המציק ופשוט הוא דטעמיה דלא הביא הש"ס שם ברייתא זו אלא להכריח דשדה אבותיו לאו שדה אברהם יצחק ויעקב היא כדקאמר התם מעיקרא דאי הכי מאי איריא מציק אפי' אין מציק נמי כדפריך התם אלא שדה אבותיו ממש וכמ"ד יש קנין לנכרי וכו' כדאיתא התם וא"כ להמסקנא באמת אין חילוק בין מציק לאינו מציק ואפי' קנה זה הנכרי השדה מאבותיו דזיל בתר טעמא ולפיכך סתם וכתב כן ובענין יש קנין לנכרי כבר מבואר לעיל דעתו של הרמב"ם בזה ועיין בפ' דלעיל בהלכה ט' ד"ה מתני' דר"מ וכו' ובמקומות אשר ציינתי שם. ולדעתו ז"ל לק"מ הא דמוקי התם כמ"ד יש קנין לנכרי דה"ק אלא לעולם יש קנין כלומר לא תדחוק לאוקמי הך מתני' המקבל שדה אבותיו וכו' כמ"ד אין קנין דוקא דאפי' כמ"ד יש קנין מיתוקמא דהכא טעמא אחרינא איכא דמאי שדה אבותיו וכו' ומשום קנסא וזה פשוט: