מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ג:א:ו

רופא חבר וכו'. דין זה הביא הרמב"ם שם בהלכה י"א ודין דבני נח השמיט ואף דלענין דינא קושטא הוא כדפרישית בפנים וכמו שהבאתי ממתניתין דתרומות ולטעם הנלמד מהאי דאמרינן פרק קמא דערכין (דף ו) נכרי שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אם בדעת ישראל הפריש תנתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישי' שמא לבו לשמים וכן פסק בפ"ד דתרומות וא"כ בכגון זה גם פירותיו טבל הוא לו כל זמן שאינם מתוקנים וא"א לפרש להא דהכא בענין אחר דהא בהדיא קאמר אפי' בודאי מותר ומאי האי ודאי אם לא טבל ודאי וקאמר משל חולה וכו' אלא דנראה דהוא ז"ל לא דקדק לדין זה גבי בני נח דהא מ"מ גברא לאו בר חיובא הוא ומאי קמ"ל ואפשר דס"ל דאף משל רופא מותר וכן השמיט הוא ז"ל לדין דאבר מן החי לבן נח שאסור לו ליתן ולא זכר זה בחיבורו ומיהו זה צ"ע דהא תוספתא ערוכה היא והובאה הך ברייתא בפ"ק דע"ז (דף ו) מנין שלא יושיט אדם אבר מן החי לב"נ וכוס יין לנזיר וכו' ומוקי לה התם דקאי בתרי עברי נהרא דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל וכן הביא הסמ"ג בלאוין קס"ח ודמיא הא דהכא ג"כ לזה דאי לא יהיב ליה הרופא החולה לא שקיל וכעת לא מצאתי טעם על. שהשמיט כל זה מחיבורו: