מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:ז

איזהו התגר וכו'. כהך תוספתא פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג ממעשר בהלכה ט' גבי מה שפסק שם כר' יוחנן דבראשונה בזמן שהיה רוב א"י ביד ישראל הלוקח מכל תגר גוי מעשר דמאי. דכיון שהוא תגר חיישינן שמא לקח מישראל ופסק שם בהובאו שלשה משואין כאחת וכן הוא ובנו ופועלו דלא הוחזק תגר כדמסיק הכא. ובענין בעיא דלא איפשטא הכא אם למפרע נעשה תגר או מכאן ולהבא לא זכר כלום. וטעמא דהך בעיא לא אזלא אלא למ"ד דאין קנין לגוי בא"י לעולם ואפי' בפירות שנגמרו מלאכתן בידו כסתמא דהסוגיא דמיירי הכי וזכרתי בדיבור דלעיל וכיון שכן מיבעיא ליה אי אמרינן דמכאן ולהבא הוא דנעשה תגר אבל מה שמכר מקודם הוי ודאי כדפרישית בפנים אבל לשיטת הרמב"ם דפוסק דלענין פירות שנגמרו ביד העכו"ם יש לו קנין ופטורין הן ממעשרות וזהו כמסקנת הסוגיא דלקמן בפ"ה וזכרתי לעיל א"כ אין נ"מ כלל בזה דמה שהוא נלקח מן הגוי פטורין הן לגמרי כ"א מה שנלקח מן התגר גוי אחר שהוחזק לתגר יש חשש דמאי לפי שהוא לוקח גם מישראל וברוב ישראל כמבואר והלכך לא זכר מזה כלום: