מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ב:א:יג

ולענין ספיחים מר"ה ועד חנוכה אסור ספיחין וכו'. לפי הגי' שלפנינו על שנת שביעית עצמה מתפרשא ועל בית שאן דלעיל קאי והיינו דקאמר מן החנוכה ועד העצרת היתר ספיחין מפני שעד החנוכה מצוין הן שם הספיחין שמביאין ממקום האיסור אבל מחנוכה ועד עצרת כבר אינם מצוין כ"כ ומעצרת ועד ר"ה מספקא לן מפני שיש לחוש שחזרו ונתגדלו ספיחי אותה השנה וממקום איסור באו ויש לתלות ג"כ דבסוף השנה רבו ספיחין ממקום ההיתר כדפרישית בפנים. והתוס' בפ' מקום שנהגו (דף נא ע"ב) ד"ה כל הספיחין וכו' הביאו בשם רבינו נסים לפרש על ספיחין של שביעית שיצאו למוצ"ש ובמקום האיסור מיירי לפירושו וגריס להא דהכא מר"ה ועד חנוכה איסור ספיחין מחנוכה ועד ר"ה היתר ספיחין. והרמב"ם ז"ל כ"כ בפ"ד מהל' שמטה בהלכה ו' ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין והראה הכ"מ מקומו להא דהכא וכגי' התוספות ועיקר הדין הזה יתבאר במקומו לקמן בפ"ט דשביעית בהל' א' בס"ד רבי יוחנן כדעתיה ור' יוחנן אמר קל וכו'. לפי הכתוב לפנינו פירשתי בפנים והיותר נכון לגרוס ורבי אמר קל הקילו בשביעית וכו' וכך הוא בבבלי פ' השולח (ד' ל"ז) בשביעית בזה"ז ורבי היא וכו' ובעיקרא דהאי דינא אם הולכין אחר מקומו או אחר מעמדו לא כתב מזה הרמב"ם כלום ונראה דנלמד מהאי ברייתא שהובאה לעיל בפ"ק בהלכה ג' מחמר יחידי בצור פטור וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ג ממעשר בהלכה ו' וכן חמר יחידי שנכנם לצור והוא טעון פירות פטור מן הדמאי שחזקתן משדה העיר ובחמרים מרובים שהכניסו לצור חייבין בדמאי וכיון דלקולא מחלקינן בין דבר מרובה לדבר מועט ותולין בדבר מועט שהוא מאותה העיר שעומד שם ה"ה לחומרא אם אותה העיר ממקום החיוב וכן לענין שביעית וכגוונא דהאי עובדא דאייתי חדא משפלה והולכין אחר מעמדו ומהאי טעמא קאמר נמי דנצטרפה דעתו של ר' יוחנן עם ראב"ש ורבו על רבי דדמאי הוא ג"כ מדבריהם ואפ"ה הולכין אחר מעמדו ואף לחומרא כדנלמד מהאי ברייתא וכן נמי בשביעית בזמן הזה: