מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי א:ג:כב

כולן שקרא שם לתרומת מעשר וכו'. כן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יט. ומדברי הכ"מ נראה שהיתה הגי' לפניו שם חוץ משירי מנחות ובספרי הרמב"ם שלפנינו לא מצאתי זה ולא בספרי דפוס הישנים וט"ס הוא בציונו ועוד דאי איתא דס"ל דעל שירי מנחות לא חל עליהן שם תרומת מעשר ומע"ש של דמאי וטעמא דקדש הן כדס"ל לר' לעזר א"כ אף במעשר לא עשה כלום. כדקאמר הכא בפשיטות אין כר"מ היא מעשר היא שירי מנחות והרי הוא ז"ל פסק כר"מ במעשר אלא דנראה דהרמב"ם ז"ל לא סמיך כלל אהאי סוגיא דהכא וכולא שקלא וטריא דשקיל וטרי בענין זה ופסק כסתמא דהתוספתא דוכולן קתני ועל הכל חל השם שקרא עליהן וטעמו דכך נראה ונלמד מסוגיית הש"ס דילן בקידושין שם אהאי מתני' דהמקדש בחלקו וכו' דקאמר התם טעמא דבמעשר לא קידש דכתיב ביה קודש הוא לה' וכו' הוא בהווייתו יהא והמקדש בחלקו בק"ק וכו' מסיק שם דאינה מקודשת דכתיב מן האש כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה כדדריש ר' יוסי התם והשתא דייקינן דלא מיעט הכתוב דלא חל על חלק הקדשים אלא קידושי האשה וכיוצא בה דאינם לאכילה משא"כ הכא דתרומת מעשר ומעשר שני שהן לאכילה חלו על שירי מנחות ובלקוח בכסף מעשר דאיירי הכא פשוט הוא דהא לא אימעוט התם אלא מעשר גופיה דכתיב ביה קודש הוא דהא שארי דברים שנאמר בהן קדש ואפ"ה מקדשין בו האשה כדאמר התם והרי תרומת מעשר והרי שביעית והרי תרומה וכו' עד דמסיק שאני מעשר דכתיב ביה קדש הוא וא"כ לא יהא חמור הלקוח בכסף מעשר מכל הני דכתיב בהו קדש ושפיר חל על הלקוח בכסף מעשר לכל הא דחשיב הכא. ובענין שסיים הרמב"ם שם אבל אם תיקן את הדמאי וכו' פשוט הוא דדבריו הם כדברי התוספתא דפ"ד דמכילתין ודאי שתקנו דמאי ודמאי שתקנו ודאי לא עשה כלום ואין לזה ענין כלל להמתני' דסוף פ"ה דדמאי כמו שרצה הראב"ד ז"ל בהשגה בפי' דברי הרמב"ם וכמ"ש הכ"מ בזה אלא שדברי התוספתא זו צריכין ביאור ביותר דמ"ש הכ"מ דטעמא דודאי שתקנו דמאי פשוט הוא מפני שלא הפריש תרומה גדולה זה לכאורה קשה דהיכי דמי אם לא הפריש תרומה גדולה כלל מאי לא עשה כלום דקאמר הא טבל הוא והאוכלו במיתה כדין אוכל טבל שלא הופרש תרומה גדולה או תרומת מעשר ואם הפריש אח"כ תרומה גדולה אמאי לא עשה כלום ה"ז כמקדים מעשר ראשון לתרומה שאע"פ שעובר בל"ת מה שעשה עשוי כדתנן בפ"ג דתרומות וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תרומות. וצריך לומר דלאו משום שלא הפריש תרומה גדולה קאמר הכא אלא דה"פ ודאי שתקנו דמאי שכסבור היה שהוא דמאי ותקנו בתורת דמאי תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואף על פי שאח"כ נזכר שהוא ודאי ותיקן הכל והו"א דמיהת מה שקרא שם בתחילה חל ג"כ ע"ז קמ"ל דלא עשה כלום דבטעות הוא מה שקרא שם בתחילה והיינו מ"ש בזה אבל וכו' לפי שהוא ההפוך מן הרישא וכולן וכו' שאע"פ שבטעות הוא שהרי פטור הוא מ"מ מה שעשה עשוי כיון שהפריש אבל בזה הדין קריאת שם בטעות לאו כלום הוא דלא ידע שהוא ודאי ותקנו בתורת דמאי זהו הטעם דהאי בבא ודמאי שתקנו ודאי שכסבור היה שהוא ודאי והפריש גם תרומה גדולה נמי לא עשה כלום שהרי קריאת שם דתרומה גדולה בטעות היתה זהו פי' התוספתא ופי' דברי הרמב"ם. ולפ"ז ל"צ ג"כ להגיה הכ"ף במקום בי"ת בדבריו אלא דה"ק אם תיקן את הדמאי בודאי כלומר בתורת ודאי שכסבור היה שהיא ודאי וכן הסיפא וה"ז דומה לדין המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' דתנן בפ"ג דתרומות דלא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין וה"נ בלבו היה שכסבור שהיא ודאי וכן איפכא וזה הפי' ברור הוא: