מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי א:ג:ב

לקחן לזרע וחישב עליהן לאכילה וכו'. דין זה לא מצאתי מבואר במקום אחר. ולכאורה יש להביא ראיה לזה דמחשבה מועלת לענין מעשר מההיא דפ' בא סימן (דף נ') א"ר יוחנן עולשין שזרען מתחלה לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות מחשבה לכשיתלשו דמחשבת חיבור לא שמה מחשבה וכו' אמר רבא ומודה ר' יוחנן לענין מעשר דמחשבת חיבור שמה מחשבה וכו' ודחי התם רב אשי להא דבעי רבא לאתויי סייעתא לדידיה ומדשקלי וטרי במחשבת חיבור ש"מ דמחשבת תלוש מהני לענין מעשר וכגוונא דהאי ברייתא דמייתי הכא ומיהו יש לדחות דהכא לענין שיתחייב במעשר דמאי הכל הולך אחר מה שלקח בתחילה על מנת כן וכהאי דתנינן בתוספתא ומייתי לה בפ"ק דחולין (דף ז) גבי עובדא דר"פ בן יאיר הלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה ה"ז לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חבירו אא"כ עישר וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מהלכו' מעשר הלכה טו וא"כ יש לומר דבין לחומרא ובין לקולא וכגוונא דאיירינן הכא הכל הולך אחר שלקח בתחלה ע"מ כן וכן הרמב"ם ז"ל לא הביא האי דינא דברייתא להלכה: