מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי א:ב:ד

תמן ר"מ ברם הכא רבנן. הכי משני לה שמואל בבבלי פרק הזהב (דף נה) ומייתי התם דלר"מ עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה מההיא דגיטין דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים יוציא והולד ממזר והכא מייתי בפ"ב דערלה מההיא דכתמים כמו שהבאתי בפנים והנ"מ דאיכא בינייהו אכתוב במקומו בערלה בהגיעי לשם בס"ד. והרמב"ם ז"ל לא תפס לאוקמתא דשמואל דהתם אלא כשינוייא דר' זעירא בשם רבנן דלקמן דקאמר בדין היה וכו' שכך כתב להדיא בפ"י מהל' תרומות בהלכה ד' וכבר העיר התוי"ט בזה בפ' הזהב אלא דמ"ש שם דלא כהכ"מ שציין שם דא"כ הוו סתרי פיסקי דהרמב"ם אהדדי דבחומש בתרומות מעשר פסק כר"מ ובההיא דפ"ב דערלה לא פסק כן בפט"ו מהל' מ"א מדהשמיט לתרומת מעשר של דמאי שם בהלכה י"ג שכתב ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים וכו'. ובמחילת כ"ת בזה לא דק הוא שלא השמיט לתרומת מעשר של דמאי ונעלם ממנו מקומו שבפט"ו מהל' תרומות כתב בהדיא כן בהלכה כ' תרומה גדולה וכו' לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בא' ומאה ומצטרפין וכו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתה. הרי של דמאי כשל ודאי בענין השיעורין בדימוע ובהלכה מ"א לא כתב אלא דרך כלל מפני שסמך על שיתבאר במקומו דרך פרט והטעם דפסק כמתני' דריש פ"ב דערלה יתבאר אי"ה לקמן פ"ד דדמאי בהלכה א' וע"ש ד"ה תני תרומת מעשר של דמאי וכו' ומה שייך לפרטי דינים הללו. ומיהו אכתי צריך טעמא בכאן דהניח לאוקימתא דהש"ס דילן ותפס כהאי דהכא ושמא הואיל דשקלי וטרי התם אי שפיר משני לה שמואל או לא ואע"ג דרבא קאמר דשפיר משני לה דשם מיתה בעולם לטעמיה דשמואל קאמר הכי ותפס לאוקימתא דר"ז בשם רבנן דהכא דההיא כד"ה אתייא וכדפרישית בפנים. והשתא להאי אוקימתא נקטינן נמי דמתני' במע"ש של דמאי איירי וכהאי דאמר ר"ז לעיל משמיה דנפשיה בהא ולא כר' אימי וא"כ בהאי דמאבדין מיעוטו בדרכים א"צ לחללו ואף שיש בידו מעות כדקאמר לקמן ואתייא דר"ח בר ווא כר' זעירא וזהו טעמו של הרמב"ם שכתב בהל' מע"ש שם בדין ומאבדין מיעוטו בדרכים סתם דהעיקר כאוקימתא דר"ז דכד"ה אתייא כמו שנתבאר: