מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה ב:א:יא
Mareh HaPanim on Yerushalmi Challah 2:1:11 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Challah 2:1:11) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי חייה בשם ר' יוחנן דברי הכל היא וכו'. כתב הרא"ש והובאו דבריו בדפוסים החדשים בהגהת פירוש הר"ש וז"ל אע"ג דסתם משנה היא הכא כיון דאמוראי סברי דמי פירות אינם מחברים לחלה ומוקמי הך סתמא כר"א בן יהודה איש ברתותא ופליג עליה ר"ע הלכה כר"ע מחבירו וא"כ אין הלכה כסתם משנה ואע"ג דר' יוחנן סבר דר"ע מודה דמי פירות מחברים לחלה הא פליגי עליה ר' יוסי בן חנינא וריב"ל ור' יונה וברייתא דרשב"י מסייעתן וגם דר"ת פסק דהלכה כריב"ל בכל מקום לגבי ר' יוחנן ובסדר תנאים ואמוראים כתב דהלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום ולכן טוב ליזהר שלא ללוש במי ביצים לבדם בלא תערובות מים כדי לצאת מהספק של חיוב חלה עכ"ל וע"פ דבריו כתב כן הרב בפי' המשנה וכן נראה שגם דעת הרמב"ם כן שלא זכר כלום מדין זה ולא תפס לדברי ר' יוחנן לעיקר וא"כ אין הלכה כסתם משנה זו לענין חיוב חלה והכ"מ ציין על מה שכתב בפ"ו מהל' בכורים בהלכה י"ב עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש וכו' הרי אלו חייבין בחלה וכתב משנה בפ"ב דחלה ואע"ג דבירושלמי אמר ר"י בן חנינא וכו' ואשתומם כשעה חדא דאין דברים אלו אלא דברי תימא ומי פירות במי פירות נתחלף לו ודין דחמץ אטעיי' להרב דבפ' כל שעה דף ל"ה אמרו עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה משום דהוו להו מי פירות ואין מחמיצין ונדמה לו דה"נ באלו מי פירות איירינן ויש להפליא הרבה על זה דהא הכא בענין הכשר משקה איירי ופליגי אם לדמות דין חיבור לחלה לדין חיבור לטומאה כהאי מתני' דטבול יום או לא והרי יין ושמן ודבש משבעה משקין המכשירין הם וא"כ לא איירינן הכא אלא בשאר מי פירות כגון מי תותים ורמונים וכיוצא בהן וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' טומאת אוכלין דאלו הן שאינו מכשירין ולא מקבלין טומאה ולענין חמץ הוא דאמרו דאף יין ושמן ודבש הוו כשאר מי פירות ואין מחמיצין בשלא נתערב בהן מים כלל כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' חמץ ומצה וכאן דבר ברור הוא דבשאר מי פירות עסקינן וא"צ להאריך בזה ותמה על עצמך דאי מתני' איירי בעיסה שנילושה ביין או שמן או דבש מאי האי דקתני ונאכלת בידים מסואבות וכי עיסה כזו לא הוכשרה לקבל טומאה ותו לא מידי בזה. ומה שכתב עוד הכ"מ דאפי' לר"י בן חנינא אפשר דר"א בן יהודה איש ברתותא עיקר ושפיר דמי למימר הכי מדסתם לן תנא כוותיה זה א"א לומר לדעת הרמב"ם שהרי בהדיא פסק כדעת ר"ע דטבול יום כמ"ש בפ"ח מהל' טומאת אוכלין בהל' י"ו עיסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אלא דדבריו בלאו הכי אין להם שחר וכדאמרן ונמצינו למדין דלא נקטינן לענין חיוב חלה כדעת ר' יוחנן דהכא דהא ריב"ל פליג עליה וכמ"ש הרא"ש וכן הרמב"ם פוסק בכ"מ כריב"ל לגבי ר' יוחנן כמבואר בהרבה מקומות וגם שיש קצת ראיה לדעת הרא"ש מההיא דלקמן בהלכה ה' חד חליטר שאל לר' יוחנן וכו' עד שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה ובוודאי ר' יוחנן לא צוה לו זה לעשות בפחות משיעור חיוב חלה בשאר עיסה שהרי זה אסור הוא כדאמר לקמן ריש פ"ג אלא מטעמא דהשאלה היתה במעשה חלוט שהוא נעשה ממי פירות וכיון דרבים פליגי עלי' דר' יוחנן וזה שאל לו היאך יתנהג צוה לעשות בפחות פחות מכשיעור כדי שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה אלא שיש לדחות דאפשר חלוט שנעשה מיין או שמן ודבש או מים רותחין ואלו מסתמא מעשה אילפס הן כדפרישי' בפנים דגם בדין זה פליג ר"ל על ר' יוחנן לעיל בפ"ק וס"ל דכל שהאור מהלך תחתיו פטורה מן החלה ולפיכך צוה לו לעשות כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולדינא כבר בארתי לעיל דבדין זה דברי ר' יוחנן עיקר הן וזהו שפסק הרמב"ם בהא דלעיל בפ"ו מהל' בכורים כר' יוחנן כמבואר הכל בפ"ק במתני' דסופגנין ומיהו יש להביא ראיה לדעת הסוברים דעיסה שנילושה בשאר מי פירות כדין דמשנתינו דפטורה מן החלה מהאי סוגיא דלעיל בפ"ה דדמאי בהלכה א' בהא דבעי לאוקמי התם במגבל עיסתו במי פירות וכדפרישית שם ודלא כפי' התוס' בפ"ק דיומא דף ט' והוא פי' הר"ש ע"ש ופריך התם מהא דר' יוסי בר' חנינא דהכא דמוקי לה כיחידאה וא"כ אין הלכה כסתם משנה זו דהלכה כר"ע בטבול יום והתם לדברי ר' יוחנן איירינן ומדלא משני התם הא ר' יוחנן פליג על ר"י בר' חנינא ומוקי למתני' דהכא כדברי הכל ש"מ דהש"ס תפס לדברי ר' יוסי בר' חנינא לעיקר וכדריב"ל דקאי כוותיה ואף שכתבתי שם דטעמא דלא משני הכי משום דמשני לר' יוחנן במה דקאמר לעיל בהאי ענינא דהתם גופיה ועוד דבלאו הכי לא קאי למסקנא התם להאי אוקימתא במגבל במי פירות מ"מ מדחזינן דהש"ס פריך התם בפשיטות מהאי דר' יוסי בר' חנינא דהכא א"כ נקטינן כאוקימתיה ואין הלכה כסתם משנה דהכא ואם תרצה לשאול ולומר ולמה לא ביאר הרמב"ם דעתו בזה הרי תשובתך בצדך דזה נכלל בדבריו שכתב עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש וכו' הרי אלו חייבין בחלה וא"כ דוקא במי פירות אלו הוא שחייבת בחלה וכמסקנת הש"ס אליבא דרבי יהושע בן לוי דתני דר' שמעון בן יוחאי דגמר חלה חלה דכתיב חלת לחם שמן מה להלן עשויה בשמן אף כאן עשויה בשמן ושמן אחד משבעת המשקין הוא וא"כ ממילא אימעטו שאר מי פירות שאינן מז' המשקין מן חיוב חלה וכך תמצא בהרבה מקומות בדברי הרמב"ם שסמך על שנלמד מכלל דבריו ובענין הכשר וטומא' ביאר במקומו בהל' טומאת אוכלין שם כמו שזכרנו לעיל שכתב שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל ומה שכתב הראב"ד שם בהשגתו כבר נתבאר בדברינו לעיל בפי"א דתרומות בהל"ב ע"ש ד"ה על דעתיה דר' נתן. ובטור י"ד סימן שכ"ט מביא נוסחא א' בשם הרמב"ם עיסה שנילושה במי ביצים או ביין או דבש בלי שום מים תיבת בחלה והב"י שם הביא נוסחא שלפנינו וגם שם כתב הוא סתם משנה בפ"ב דחלה וכו' וכבר הוכחיו דסתם משנתינו אי אפשר לפרש כלל וכלל על עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש כ"א דוקא על שאר מי פירות וכן מי ביצים. איך שיהיה ע"כ דברי הרמב"ם אין נלמדים אלא מהאי דין חלוט דפ"ק וכדר' יוחנן דפ"ק כמבואר לעיל: