מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה ג:ב:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Chagigah 3:2:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:2:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →קומץ מהו שיקרב בשני כלים וכו'. כדפרישית דהא דמסיק ר' מתנייה וקאמר וכי סולת וקטורת וכו' ואת אמר הכלי מצרף והכא הכלי מצרף היינו דבלאו הכי לאו ראיה היא ממתני' מדקתני הכלי מצרף לענין הבעיא דהקרבה דהא על כרחך צירוף דמתני' לענין טומאה הוא ולא מיירי בהקרבה כלל דתיפשוט מינה אם הקומץ קרב בשני כלים או לא ואכתי לענין הקרבה תיבעי לך ולדינא אשכחן פלוגתא דאמוראי בהא דגרסינן בפ"ק דמנחות דף ז' ע"ב איתמר קומץ שחלקו בשני כלים רב נחמן אמר אינו קדוש ורבא אמר קדוש וקאמר התם דהדר ביה רבא מההיא וקם בשיטתיה דרב נחמן רביה כדפירשו התוס' שם וכ"פ הרמב"ם בפי"ג ממעשה הקרבנות בהל' י"ב דקומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש:
כהנא שאל לרבנן דתמן מנחה חלוקה בגסה וכו'. בעיא זו איתמר בש"ס דילן בפרק הקומץ רבה דף כ"ג ע"ב וכ"ד ואיפכא איתמר כי סליק רב כהנא אשכחינהו לבני ר' חייא דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יום באחד מהן מהו וכו' ופשיט להו כמו דפשטו ליה רבנן הכא דקפצה טומאה דהכלי מצרף תנן כל דהו ואע"פ שאין נוגעות זו בזו והדר מיבעיא להו שם הושיט אחד ביניהן מהו ופירש"י ז"ל הושיט חצי עשרון אחד לבין הנך חצאי עשרון אם נגע טבול יום בזה מהו שיטמאו אותן שנים. אמר להו צריך לכלי הכלי מצרפן אין צריך לכלי אין כלי מצרפו. א"צ לכלי כגון האי חצי עשרון שלישי דאין צריך לכלי דהא אינו מצטרף עם אלו למנחה אחת אין הכלי מצרפו וטהורים הראשונים ולפי פירושו הבעיא היא אם נטמאו אותן שנים מחמת שנגע הטומאה באמצעי ופשיט להו דטהורין הראשונים הואיל והאמצעי אינו צריך לכלי אין הכלי מצרפו וא"כ לא נטמא אלא האמצעי שנגע בו הטומאה בלבד. והכא דקאמר בבעיא השנייה בזה אפילו אחרת בינתיים ופשטו ליה דאפי' אחרת בינתיים וכלומר דאם נטמא אחד מן השנים הראשונים נטמא הכל ואפילו אותו השני שלא נגע בו הטומאה משום דהכלי מצרפן וקפצה טומאה וזהו דלא כדהתם לפי פרש"י ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בדין זה בפרק י"ב מאבות הטומאות בהלכה ח' היו שני צבורין בתוך הכלי ודבר אחר ביניהן ונטמא אחד משניהן אם היה הדבר שביניהן צריך לכלי הכלי מצרפן ונטמא הכל ואם אינו צריך לכלי לא נטמא אלא זה שנגעה בו הטומאה בלבד. והרואה יראה שזה ממש כעין דהכא בענין הבעיא דמספקא ליה אם אפילו באחרת בינתיים ונגעה הטומאה באחת מן השנים החיצונות אי אמרינן דהכלי מצרפן ולא כפירש"י שנגעה הטומאה באמצעי ופשטו ליה הכא סתם דלעולם הכלי מצרפן ואפילו אחרת בינתיים ובענין הפשיטות לכאורה הוה משמע דפליגא דהתם אדהכא דהא התם פשיט להו דבעינן שיהא צריך לכלי ואו הכלי הוא דמצרפן אבל באמת לא פליגא על מסקנא דהכא דלקמן בענין טומאה דבתר דמיבעיא ליה האי בעיא קומץ מזו לזו וכו' וזהו כהך דגריס התם הדר איהו בעא מינייהו מהו לקמוץ מזה על זה וכו' ומהדר כדהכא שמועה לא שמענו וכו' והתם לא איפשיטא הבעיא בענין קומץ וכו' ונשאר הדבר בספק וכדכתב הרמב"ם שם בפרק י"א מפסולי המוקדשין בהלכה כ"ג והכא קאמר אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן קומץ מזו לזו. ובענין טומאה מהדר שמעתא דלעיל וקאמר נטמאת זו נטמאת זו והאמצעית לא נטמאת ופריך לא כן תני וכו' ומשני ר' חיננה אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא אסור לו כלומר קשור וצריך לו כדפרישית בפנים. וזהו כדקאמר התם בענין טומאה וכפירוש הרמב"ם דהבעיא היא אם נטמא אחד משניהן. ולכשתתבונן תראה שאין מן הצורך להאריך יותר בזה ומה שכתב הכ"מ בזה אבל אי קשיא הא קשיא למה לא יצטרף העשרון האמצעי וכו' ודאי זה א"צ לפנים דהרמב"ם לא דיבר כאן על עשרונות כלל וכלל שהרי כתב היו שני הצבורין בתוך הכלי וכו' וכדבריו בהלכה דלעיל פירות וצמוקין כו' שהן לקודש ודבר הלמד מענינו מההיא סוגיא דמיירי בעשרונות וזה ביאר בהלכות פסולי המוקדשין. כלל הדבר דבענין טומאה נוחין דברי הרמב"ם גם מסוגיא דהכא ובחנם כתב שם שבירושלמי נראה כפירוש הראב"ד ואין זה כדאי לדחות פירוש רבינו שהוא נוח עכ"ל. ואם היה הדבר כן היה קשה איך נדחה דברי הירושלמי בגילא דחיטתא כ"כ. אלא דלענין הקמיצה ראוי הוא לדקדק בדברי הרמב"ם לפי מ"ש מהרי"ק בשורש ק' דדרכו של הרמב"ם לסמוך כל כך על הירושלמי ואף בבעיא דלא אפשיטא התם ובירו' איפשיטא פסק כהירושלמי והרי הכא איפשיטא ור' יוחנן הוא דקאמר קומץ מזו לזו. ונראה דדברי הסוגיא דהכא כמ"ד דצירוף דאורייתא הוא והכי משמע מדפריך בפשיטות לא כן תני וכו'. וא"כ אף לקולא קאמר קומץ מזו לזו אבל הרמב"ם פסק כמ"ד צירוף מדרבנן כמבואר בדבריו והוזכר לעיל. וא"כ לא אמרינן אלא לחומרא ולענין טומאה אבל לקולא ולענין קמיצה נשאר הדבר בספק כדהתם דבעיא דלא איפשיטא היא: