מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה ג:א:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Chagigah 3:1:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 3:1:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →דתנינן תמן האוחז באדם ובכלים ומטבילן וכו'. הרמב"ם ז"ל פירש שם כפירוש המשנה דלר"ש ירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים ות"ק אמר שהם טמאים גזירה שמא לא ירפה. וכ"כ בחבורו בפ"ב מהלכות מקואות בהלכה י"א האוחז באדם ובכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואע"פ שרפה ידיו גזירה שמא לא ירפה ואם הדיח ידיו במים עלתה להן טבילה. משמע דמפרש פלוגתייהו הכי דלהת"ק לא מהני אלא במדיח ידיו במים ור"ש לקולא הוא דפליג וס"ל דמרפה ידיו נמי מהני ולא בעינן עד שידיח ידיו ופסק כהת"ק אבל הרשב"א מביאו הטור י"ד בסי' קצ"ח מפרש דלהת"ק נמי מהני במרפה ידיו אלא דבמדיח ידיו במים ס"ל דאפילו מהדק ידיו נמי שרי ור"ש לחומרא הוא דפליג דס"ל דלא סגי במדיח ידיו ולא שרי אלא עד שירפה ידיו והלכה כת"ק ואם כן בחדא מתרוייהו סגי או שירפה ידיו או שידיח ידיו במים וכך פסק בש"ע שם ונמשך אחר הרשב"א והטור. והנה לכאורה למאי דקאמר ר' יוחנן לבתר דהדר ביה מהא דקאמר שניהן אמרו דבר אחד אלא מסתברא דר"ע הוא דמודה לאבא שאול והיינו דמודה לטעמא דחציצה כדס"ל לאבא שאול דקאמר אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני בלבד וכלומר דמטבילין כלים באוך סל וגרגותני דוקא לתרומה אבל לא לקודש ומשום דבקודש החמירו כל היכא דאיכא משום חציצה ולא החמירו כל כך בתרומה וכדפרישית בפנים דהכי קאמר בתוספתא בהדיא אבל אבא שאול אינו מודה לר"ש דס"ל דדוקא מרפה ידיו הוא דמהני אבל לא סגי במדיח ידיו ואבא שאול לא ס"ל הכי אלא הדיח ידיו בתחלה נמי מהני וכהת"ק וזה עולה כפי פירוש הרשב"א. ולהרמב"ם יש לפרש להא דהכא כפשטא דהשמועה דבתר דהדר ביה ר' יוחנן ה"ק דמסתברא דר"ש יודה לאבא שאול בענין חציצה דכי היכי דשמעינן לאבא שאול דמחמיר בחציצה כדתנינן בתוספתא בהדיא וכהך ברייתא דמייתי נמי בבבלי וכנזכר בדבור דלעיל דס"ל דבקודש אין מטבילין כלים אפילו בתוך סל וגרגותני כן נמי ס"ל לר"ש דהאוחז באדם ובכלים ומטבילן לא עלתה להן טבילה ומשום חציצה אבל אבא שאול לא יודי לר"ש בהא דס"ל דמרפה ידיו מהני אלא דס"ל דדוקא צריך שידיח ידיו במים בתחלה וכהת"ק דגזרינן שמא לא ירפה ידיו יפה. ויותר נוח הוא לפי פירוש הרמב"ם ולא ראיתי לאחד מהמפרשים שהביאו להא דהכא. ומיהו מדמצינן לפרש להאי דהכא או כפירוש הרשב"א או ככירוש הרמב"ם וא"כ ליכא מכאן לא תיובתא ולא סייעתא למר ולא למר ומ"מ יש לתמוה על הב"י שהכריע בש"ע לפסוק להקל כהרשב"א ונגד הרמב"ם ועוד דהרא"ש ז"ל בפירוש המשניות במקואות שם כתב בפירוש כפירוש הרמב"ם שכתב ואם הדיח ידיו תחלה אז המים שתחת ידיו מתחברים למקוה ואין כאן חציצה ולא סגי לרבנן ביד רפה דחיישינן שמא לא ירפה עכ"ל וכן בהלכות מקואות דהרא"ש לא הביא אלא דברי הת"ק בלבד דתנן בפ"ח דמקואות האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין ואם הדיח ידיו במים טהורין. ומעתה גדלה ורבתה התמיה על הב"י מפני מה הכריע כהרשב"א להקל בטבילת נדה החמורה: