מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה ב:ה:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Chagigah 2:5:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 2:5:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →תמן תנינן וכו'. בארתי לסוגיא זו שם ומפני שזהו בסדר אחר אביא למקצתה כאן דפריך תמן במס' בכורים את אמר אין המעשר טעון רחיצת ידים והכא במתני' דידן קתני טעון רחיצת ידים ומשני הכא כרבנן דמסכת פרה בפי"א ומתני' דבכורים כר"מ וזהו כמה דמתרץ בבבלי פרקין לרומיא דמעשר אמעשר דתנינן תמן וכו' בפרה שם. ובחולין לא מדייק הש"ס דהכא כדאמר התם אלא חולין אחולין קשיא משום דכבר מפרק לעיל להא דאקשי ויש ידים לחולין וכו' ומבואר הוא בדבור דלעיל. וחכמים אוסרין במעשר. וקס"ד דלענין רחיצת ידים קאמרי וכעין דתנינן הכא והלכך פריך על האי שנויא דמוקי למתני' דידן כרבנן דמס' פרה וכי לא שמיע ליה מה דאמר ר' שמואל וכו' דחכמים דהתם דאוסרין במעשר היינו שנפסל גופו מלאכול מעשר אם אכל לאחד מהני שפוסלין את התרומה כגון אוכל ראשון וכו' ולא לענין רחיצת ידים קאמרי:
מאי כדון. דהשתא הדרא רומיא דמתני' אהדדי:
הן דתימר וכו'. כלומר אלא הכי הוא דבעית לשנויי דהן דאת אמר במתני' דידן המעשר טעון רחיצת ידים ברוצה לאכול אותו והן דאת אמר במסכת בכורים שאינו טעון רחיצת ידים ברוצה ליגע אותו ופריך ולא הוא רוצה לאכול הוא רוצה ליגע בתמיה וכלומר דהיינו הך משום דודאי הא דמחמיר את ברוצה לאכול היינו על כרחך משום דהוא רוצה ליגע בו בעצמו דאי לא תימא הכי אלא דעיקר החומרא משום אכילה היא ואף בדלא נגע בו הוא בעצמו וכגון שחבירו תחב בו בכוש וכיוצא בו קשיא היא גופה אמאי החמירו בו כך הרי הוא לא נגע בו ומהיכי תיתי נחמור באכילת מעשר כל כך אלא משום נטילת סרך. אלא דהיינו טעמא שהחמירו באכילת מעשר שיהא צריך נ"י משום סרך דתרומה שלא יבא לאכול תרומה בלתי נ"י ופריך והיכי מצית אמרת משום סרך תרומה והתנינן במתני' נמי תרומה וכי יש בתרומה משום נטילת סרך בתמיה וכלומר דהא על כרחך בתרומה משום נגיעה דתרומה הוא דאצריכו נ"י וא"כ במעשר נמי משום נגיעה הוא דהא בחדא מחתא תני להו למעשר ולתרומה ולחולין הוא דשייך לומר משום סרך תרומה כדלעיל וכולה מתני' דהכא בנגיעה הוא דמיירי והדרא רומיא דמתני' דבכורים לדוכתה אלא בחולין שנעשו ע"ג טהרת הקודש מיירי מתני' דהכא וה"ה למעשר ופריך וחולין וכו' וכי לא כחולין הן תפתר או כרשב"א וכו' כדלעיל או כר"א בר צדוק וכו' בסוף כ"ב דטהרות ע"כ דמבואר בבכורים שם. ובסוגית הבבלי דפרקין דאתקיף לה רב שימי בר אשי אשינויא כאן לאכילה כאן לנגיעה עד כאן ל"פ וכו' ולא בעי לשנויי כדמשני הכא דמתני' מיירי בשנעשו על טהרת הקודש דלא בעי לאוקמי כיחידאה. ובענין האי שנוייא דהכא וזהו כעין דאוקי ר' אלעזר אמר ר' הושעיא למתני' דהשוחט וכו' בחולין שם כמוזכר בדבור דלעיל יתבאר לקמן ועיין בפרק דלקמן בהלכה ב' מה שיתבאר מזה בס"ד: