מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה א:א:כ
Mareh HaPanim on Yerushalmi Chagigah 1:1:20 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:20) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי יוחנן אמר אפי' אינה מופרשת. ה"נ פליגי בבבלי פ"ק דקדושין דף י"ג ע"ב דמייתי האי מתני' דקינים שמואל אמר והוא שהפרשתה מחיים ור' יוחנן אמר אע"ג שלא הפרשתה מחיים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ"א מהל' מחוסרי כפרה אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא. וכדפסק רב פפא הלכתא שם דשעבודא דאורייתא והיינו במלוה הכתובה בתורה כגון נזיקין וערכין וקרבן כדכתבו התוס' שם ד"ה אמר רב פפא הלכתא וכו' ולענין יורשים עשאוהו כמלוה בשטר ולענין לקוחות לא עשאום כמלוה בשטר אבל במלוה על פה שאינה כתובה בתורה שיעבודא לאו דאורייתא אלא משום נעילת דלת אמרו חכמים שגובה מן היורשים. וכל זה בענין שעבודא אי דאורייתא היא בעלמא לרב פפא או לא לשיטת התוס' בקדושין היא אבל כבר כתבתי בחיבורי על סדר נזיקין בפ' הגוזל קמא בהלכה ב' ד"ה הלכה כר"מ וכו' דבענין שעבודא דאורייתא רבו דיעות החולקין והש"כ בסי' ל"ט הביא והאריך למעניתו ולבסוף העלה לדעתו דספיקא דדינא הוה ואני ביארתי שם דהכרעה דהאי ש"ס דגיטין והכרעת הרמב"ם היא ההכרעה האמיתית וכמ"ש הוא ז"ל בפי"א מהל' מלוה בהלכה ד' כל מלוה וכו' ומלוה על פה גובה אותה מן היורשין וכו' שכל נכסי הלוה תחת שעבוד המלוה מן התורה. ובהלכה ז' שם כתב אבל הבא ליפרע מן היורש לא יפרע מן המטלטלין וכו' שהמטלטלין אינן תחת שעבוד ב"ח מן התורה. וחילוק זה הוא הנכון למאי דאמרינן בכל הש"ס דמדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ועוד דבהדיא הכריעו בהאי ש"ס כן כדאמר בפ"ו דגיטין הלכה ה' אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מלוה בעדים (והוא הנקראת מלוה ע"פ כדכתבו התוס' בשלהי בבא בתרא בשם הר"י מקורביל ע"ש) נגבית מן היורשין ובלבד יורשין קרקע ואין ספק שמשם למד הרמב"ם לומר כן ומעתה אין אנו צריכין לתירוץ התוס' בקדושין בההיא דרב פפא על שהקשו דהכא קאמר שעבודא דאורייתא והא בשלהי גט פשוט קאמר רב פפא מלוה על פה גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואינו גובה מן הלקוחות דשעבודא לאו דאורייתא ומשום הכי חלקו בין מלוה הכתובה בתורה וכו' כדלעיל וכ"כ בגט פשוט לתרוץ דהר"ר אלי' וע"ש דבדברי רב פפא לא מצינו דקאמר התם בהדיא דשעבודא לאו דאורייתא אלא שהם פירשו שם דדברי רב פפא הם אליבא דכ"ע בין למ"ד דאורייתא ובין למאן דאמר לאו דאורייתא וכו' ולמאי שנתבאר בלאו הכי ניחא דבפרק גט פשוט דקאמר רב פפא לטעמיה דגובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין היינו בשירשו קרקע דסמיך המלוה עלייהו דבזה הוא דאמרינן שעבודא דאורייתא ולא בשירשו מטלטלין ובלקוחות אינה נגבית מלוה על פה משום דלית ליה קלא וכן אמר רב פפא גופיה בריש פ"ו דערכין בדף כ"ב דטעמא דנפרעין מיתומים גדולים משום דפריעת בעל חוב מצוה ובנכסים שיש להן אחריות מיירי וכ"כ התוס' בהדיא בפרק הכותב דף פ"א ע"א ד"ה פריעת בעל חוב מצוה וע"ש. כללא דמילתא בענין שעבודא דאורייתא כך הוא דבמלוה בשטר דגובה מן הלקוחות משום דהנכסים נשתעבדו להמלוה מדאורייתא והיה להן להלקוחות להזהר ובמלוה ע"פ אינו גובה דאף דהנכסים נשתעבדו מדאורייתא מדין ערב הואיל ומלוה על פה לית ליה קלא וכדעולא בגט פשוט שם. וביורשין אם ירשו קרקע אף מלוה על פה גובה מהן וצריכין לטעמא דרב פפא שלא תנעול דלת בפני לוין משום דבכה"ג דסמיך המלוה על הנכסים הוא דנפרעין מן היתומים גדולים ולא בשירשו מטלטלין וזהו דעת הרמב"ם וכדמוכח משיטת הש"ס דילן שזכרנו ומשיטתא דהאי ש"ס דגיטין ובריש פרק שנים אוחזין בארתי עוד מענין שעבודא דאורייתא וע"ש. הדרינן למאי דקמן בהפריש חגיגתו ומת דה"ה להפריש עולת ראייתו ומת דחדא דינא אית להו וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות חגיגה בהלכה י' המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה והכ"מ ציין שם להא דהכא ופסק כר' יוחנן. וכתב אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה מחיים חייבים היורשים להביא ולא ידעתי למה השמיטה רבינו עכ"ל. ולא השמיט זה וסמך עצמו על מה שביאר בהל' מחוסרי כפרה שהבאתי לעיל ובשארי מקומות שהוזכרו דבשירשו קרקע הוא דאמרינן גבי יורשין שעבודא דאורייתא ואין חילוק בין מלוה הכתובה בתורה או לא דכל היכא דאיכא נכסין שיש להן אחריות אמרינן דשעבודא דאורייתא ואף במלוה על פה מן התורה דינא הכי אלא דחכמים תיקנו דאינה נגבית מן הלקוחות מטעמא דלית ליה קלא וביורשין החילוק הוא כמוזכר ונתבאר: