מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בכורים א:ו:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Bikkurim 1:6:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Bikkurim 1:6:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בכורים · free full Hebrew text
Open in the reader →הפרישן קודם לחג וכו'. כבר נתבאר מזה בהלכה דלעיל ד"ה שליח וכו' דדעת הרמב"ם לפסוק כמשמעות סתמא דלישנא דחברייא בשם ריב"ל דאף אם לא הפרישן בתחילה על מנת להביאן אחר החג אעפ"כ מביא ואינו קורא דמה דקאמר הכא אית להון דר' זעירא וכשהפרישן על מנת כן אינו אלא כמו דאפשר לומר דלר' זעירא בהכי מיירי נמי להא דחברייא אבל באמת סתמא דלישנא דידהו לאו בהכי איירי וטעמא דמילתא דהא ר' יוחנן לא ס"ל כוותיה דר' הושעיה בהא כמו שהוזכר לעיל שם וא"כ בההיא דהפרישן קודם לחנוכה וכו' ג"כ לא פסק דירקבו ומשום דחדא טעמא וחדא דינא אית להו שהרי לסבריה דר' יוחנן דלא אמרינן לענין קריאה דכל שנראו לקריאה אין להן תקנה בלא קריאה א"כ ה"ה נמי לענין הבאה דלא אמרינן בהפרשה תליא מילתא וכל שנראה להבאה ולא הביא ועבר עליהן זמן הבאה שאין להן תקנה אלא בבכרו ולא בכרו תליא מילתא דאם בכרו קודם לחנוכה ולא הפרישן אז אין מביאין מהן לאחר חנוכה ואם בכרו לאחר חנוכה אין מביאין אותן אלא בזמנן וזהו עצרת כמו שנתבאר מדבריו בפ"ב שם בהלכה ו' והוא שלא יביא מן החדש על הישן וכו' וזה נלמד הכל ממסקנת הסוגיא כמו שתמצא מבואר בדבור דלקמן:
אמר ר' חיננא בזמנן. האי בזמנן א"א לפרש בענין אחר אלא בעצרת שזהו זמן הבאת הבכורים כדתנינן אין מביאין בכורים קודם לעצרת ומכיון שכן נתבאר היטב פסקיה דהרמב"ם בהלכ' ו' וז' שם כמו שהוזכר בדבור דלעיל ותראה שלמד מכאן לומר דאותן שבכרו אחר חנוכה משנה הבאה הן חשובין ויניחם עד העצרת ואז הוא מביאן וכדברי ר' חיננא דקאמר בהדיא כן ומתרץ לקושית הש"ס דפריך אהא דקאמרי חברייא לאחר חנוכה לא קדשו והתנינן אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן וכו' והכל כמו שנתבאר בפנים ומוכרח לפרש כן ומזה נבין ממילא דאזדא לה השגת הראב"ד בדין הזה דמה שהקשה שם על מה שכתב שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה וכו' ואיך יתכן זה והלא חנוכה קודם שבט הוא והיא שנה שעברה וכו' קושיא זו בעצמה הקשה הש"ס אהא דחברייא מהאי ברייתא וכדמסיי' להקושיא וסברינן מימר לאחר חנוכה אין קיימין וכדפרישית וא"כ למאי דמשני ר' חיננא ומפרש להאי ברייתא דבזמנן קאמרה והיינו כשמביאין אותן הבכורים שחנטו לאחר ט"ו בשבט ובזמנן מביא הוא ובלבד שלא יביא מהן על אותן שחנטו קודם ט"ו בשבט וכן איפכא וחברייא דקאמרי דלאחר חנוכה לא קדשו באלו שבכרו קודם חנוכה ולא הפרישן עד לאחר חנוכה הוא דמיירי וכמבואר בפנים והן הן ממש דברי הרמב"ם אין מביאין בכורין אחר חנוכה ור"ל לאלו שבכרו קודם חנוכה אין מביאין מהם כלל לאחר חנוכה ומסיים וקאמר שהבכורים שבכרו אחר חנוכה וכו' לאו כנתינת טעם הוא להא שכתב אין מביאין וכו' אלא מילתא באנפי נפשה היא ומלמדנו שאותן שבכרו אחר חנוכה אינן חשובין משנה שעברה ותאמר בהן לפוסלן מהבאה כלל וכלל אלא משנה הבאה הן חשובין ומניחן עד אחר עצרת ומביאן ובלבד שלא יביא מן החדש על הישן וכו' וכדמסיים בהלכה של אחריה ולא תיקשי הא משמע דכל שבכרו קודם ט"ו בשבט משנה שעברה הן וזהו כסברת הראב"ד אבל הא ליתא דבהדיא מפרש הש"ס וקאמר להפירכא אלא כי אנן קיימין בפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט וכו'. וא"כ ש"מ דמיהת מאלו שחנטו קודם ט"ו בשבט מביאין מהן עצמן והא סברינן מימר דלאחר חנוכה הוא וא"כ לבתר דמשני ר' חיננא וקאמר דבזמנן הוא שמביאין לאותן שחנטו קודם ט"ו בשבט ובלבד שלא יביא מן החדש על הישן וכו' הרי לך מבואר בהדיא דחשובין הן משנה הבאה לענין שצריך להניחן עד יבא זמן הבאה והיינו אחר העצרת או דנפרש דברי הרמב"ם דמ"ש אין מביאין בכורים אחר חנוכה היינו לאותן שבכרו אחר חנוכה וזהו שסיים שהבכורים שבכרו אחר חנוכה וכו' ולפ"ז פשוט הוא יותר סדור לשונו וטעמו מהיכן למד זה כפי אשר נתבאר. ובענין שהשיג דלמה לא הביא אם הפרישן קודם חנוכה וכו' ירקבו כבר מבואר זה בדברינו לעיל ודע שיש ט"ס בדפוסים שכתוב בהשגה והכי איתא בירושלמי במנחות פ' כל קרבנות הצבור אחר חנוכה לא קדשו וכך הועתק בדברי הכ"מ וט"ס הוא שאין ירושלמי על מנחות ומעולם לא היה וכל מקום שתמצא כתוב חמשה סדרים ירושלמי כמו בהקדמת הרמב"ם על המשנה או בשאר מקומות אין הכונה אלא על אותן ד' סדרים השלימים שלפנינו ועל מקצת מנדה שהוא מסדר טהרות וכמו שאנחנו רגילין לומר דגמרא הבבלית היא על ששה סדרים ואין לפנינו אלא ד' סדרים שלימים ומסכת' אחת מסדר זרעים ומסכת' אחת מסדר טהרות וכך הוא הכונה להחמשה סדרים הנזכרים מהירושלמי ולא תמצא איזה רמז בא זה מהקדמונים שהיה לפניהם גמרא ירושלמית יותר ממה שהוא לפנינו ומה שהיה כתוב בהשגת הראב"ד כאן במנחות פ' כל קרבנות הצבור זה שייך להשגה של אחר זה א"א הוא פסק כר"ל וכו' ובמנחות פ' כל קרבנות הצבור לא חלקו וכו' כאן הוא דשייך זה וטעו והדפיסו לזה בהשגה הקודמת וכן תמצא לזה בתוס' פ"ק דר"ה דף ה' כתוב ובירושלמי בכורות וכו' וט"ס הוא וצ"ל בבכורים כי שם הוא הך דירושלמי שזכרו. ובענין השגה זו שלאחריה על הא דכתב הרמב"ם הגדל בעציץ ובספינה אינו מביא ממנו כל עיקר אבל מביא מן הגדל בגג ובחורבה ועיין בהכ"מ מ"ש בזה וכדי שלא להאריך אומר אני דאם נפרש דדעת הרמב"ם בזה כפי פירש"י שפי' להא דאמר התם בדף פ"ד בסוף הסוגיא תנאי הוא וכו' ור' יוחנן דאמר כי האי תנא וכו' ולגי' הספרים שלפנינו כתוב שם מן הגג ומחורבה מביא וקורא והרי הרמב"ם לא כתב אלא מביא בלבד והיה צ"ל דגי' אחרת היתה לו בזה והאי דקאמר תנאי הוא פי' דלא תיקשי כלל לר' יוחנן מהני תרתי ברייתא דרמי להו אהדדי ומתרץ להו אליבא דר"ל אלא דר' יוחנן סבירא ליה דפליגי אהדדי ועל כרחך דתנאי הוא בהאי ענינא דהא אשכחן חדא ברייתא דמחלקא בין גג וחורבה לבין עציץ וספינה וא"כ האי דלא כחדא מהני תרתי ברייתות אלא דתנאי פליגי בזה ובהכי ניחא לקושית התוס' שהקשו שם דאכתי גג אגג קשיא לר' יוחנן וכו' ולמאי דפרישית לק"מ דר' יוחנן לא סמיך כלל אהני ברייתות אלא כהאי תנא הוא דס"ל לחלק בין גג וחורבה לבין עציץ וספינה וטעמא דמילתא דגג וחורבה עדיפי מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים משום דמצינו דגג וחורבה חשובין הן כארץ לענין מעשרות כמבואר לזה לשיטת הרמב"ם לעיל בפ"ה דמעשרות גבי בצלים משהשרישו בעליה וכו' כמו שהבאתי שם ראיה לדעתו ז"ל דאף לענין מעשרות חשיב כמחובר והשריש בארץ וכן בחורבה בהדיא קאמר הכא במעשרות פ' הנזכר בהלכה ד' זרע בחורבה וכו' וא"כ שמעינן דאלו חשובין הן כמו שנזרע בארץ וא"כ ה"ה לענין בכורים: