מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ט:ג:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 9:3:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 9:3:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →אתיא דרב הונא כשמואל וכו'. הדר ביה שמואל ופסק כר' יוחנן כדקאמר בש"ס הבבלי פ"ק דפסחים דף ז' ע"ב אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ומסיק התם חוץ מן הטבילה וכתבו התוס' שם בשם י"מ דעל כל טבילות קאמר דגברא לא חזי דילמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טביל ואח"כ כשהוא ערום אין לברך דלבו רואה את הערוה ומכאן יש לדייק על דעת הפוסק בסי' ע"ד שיכול לחבק גופו בזרועותיו ועיין לעיל בהלכה א' ד"ה היה יושב בתוך ביתו ערום:
ויש אומרים קידושין בבעילה. הה"מ בפ"ג מהל' אישות בהלכה כ"ג הביא בשם הרמב"ן ז"ל שכתב ובירושלמי אמרו בגמ' דברכות חוץ מקידושין בבעילה ונראה לי הטעם לפי שאין ראוי לברך על המצוה אלא כשהיא מזומנת לפניו ובאותה שעה הוא עם האשה במטה ואין ראוי לברך וכו' ומדלא אמרי' בגמרא דילן אלא חוץ מן הטבילה לא סמכינן אגמרא דבני מערבא וכו' עכ"ל וכן בש"ס דהכא אינו אלא דעת יש אומרים:
ושל ראש עד שלא ייבה וכו'. אחר שנתבאר זה היטב בפנים אין לנו להוסיף כאן אלא זה בלבד דודאי אין לפרש הא דשל ראש דמיירי באין לו אלא של ראש וכדקי"ל דאין מעכבין זה את זה דא"כ מאי שנא בשל יד דיש לו לברך כל שעת עשייה עד שלא יחלוץ ומאי שנא בשל ראש עד שלא יביא עליו ועוד מאי האי דקאמר לא ייבה מן דייבה הא ייבה דאין לו פירוש אם לא שנא' דהאי ש"ס ס"ל דמברך על של יד ומברך על של ראש ובהא דוקא הוא דשפיר מתפרשא לשיטת שמואל דהכא דס"ל בשעת עשייתן חוץ מתפלה של ראש דלא סגי בלאו הכי אם נאמר דצריך לברך על שתיהן כמבואר בפנים ומעתה מבואר נגלה לנו דמה שאמרו בהאי ש"ס לעיל בפ"ב בהלכה ג' כשהוא נותן על ידו וכו' דלדוקא הוא דנשנית ולא בשאין אלא אחד מהן מיירי וכבר זכרתי מזה שם דמ"ש הסמ"ג אע"פ שישנו בירושלמי כדעת רש"י וסייעתיה דאינו מברך אלא על של יד בלבד תלמוד שלנו עיקר וכו' ובארתי שם דאחר שעמדתי על כל המקומות מתלמוד הזה לא מצאתי דמשמע להדיא דדעת האי תלמודא כדברי רש"י והסוברים כוותיה דיש לנו לפרש בכל מקום גם כדעת ר"ת וסייעתיה ואפי' מהא דהכא דלעיל דקאמר כשהוא לובש אומר על מצות תפילין אין ראיה מזה דלא נחית אלא לאשמועינן דבעינן ברכה בשעת עשייה ובשעת לבישה לפי התוספתא ולמנין הברכות לא נחית כלל וסמיך אהא דבפ"ג וע"ש ותמצא מבואר. ועכשיו אני אומר דמפשיטות הש"ס דקאמר הכא לשיטת שמואל דבתפילין של ראש עד שלא ייבה על כרחך דא"א לפרש בענין אחר אם לא שנאמר דסובר האי תלמודא כדעת ר"ת וסייעתיה דשתי ברכות בעינן וזה הוא ברור: