מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ח:ה:ד

המשתמש בכהונה מעל. כתוב בהגהות דמרדכי בגיטין מעשה בכהן שיצק מים על ידי ר"ת והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה דקי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעביד להו ושתיק ר"ת והשיב ה"ר פטר דנהי דיש בהן קדושה יכול למחול כדאמרי' פ"ק דקידושין אין כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום והשתא בלא הך טעמא תיקשי היכי מצי משתעבד ביה אלא ודאי מצי מחיל והלכך אצטריך לטעמא דבעל מום דאל"כ היה נרצע. ע"כ. והובא זה בד"מ ובהגהה סוף סי' קכ"ח דלמד מדשתיק ר"ת דאף בזמן הזה נוהג הדין הזה ויכול הוא למחול כדעת ה"ר פטר והאחרונים פלפלו אם יכול למחול והקשו מההיא דבכורות הנושא נשים בעבירה וכל דבריהם אינן מוכרחים וגם על ראיית ה"ר פטר יש לדקדק דהא אינו נרצע כ"א מכרוהו ב"ד בגניבתו כדקי"ל כרבנן דר"א בדף י"ד שם וכדפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' עבדים הל' ו' וכן הא דקאמר התם אין עבד כהן נרצע לד"ח קאמר וא"כ אם על כהן שגנב קשיא לן היאך ישתעבד בו ועד שימחול הוא ואיך יעלה על דעת דב"ד אינן יכולין למכרו מפני הקדוש' לזה שנמכר בגניבתו וכי גזה"כ אם אין לו ונמכר בגניבתו לא נא' אלא על הישראל ולא על הכהן אתמהא. ואין לומר דמלהבא מוכיח שצריך הוא לעבוד עד היובל (וראיתי לאחד שכתב כן) דזה פשיטא ופשיטא שאין להעלות על הדעת לומר כן וכי מפני שזה שנה באולתו ולעבור על הכתוב בתורה ובשביעית יצא ולכך הוא נרצע ואנחנו נאמר עליו שבקדושתו הוא עומד ואין להשתמש בו עד שימחול הוא אבל בחנם חפשו אחר ראיות ממקום אחר דמההיא דינא גופא דקאמר בהאי עובדא דהכא נלמד ג"כ דיכול הכהן למחול דאל"כ היכי עביד ר' זעירא הכי להביא להם ולשמש בפניהם ולגרום להם איסור מעילה אלא ודאי דמחל להם ויכול הוא למחול ואבוי דבר חנה דכעס אפשר דלא סיימוה קמיה דר"ז מחל להם ועוד דעיקר הכעס היה בשביל שהיה מבזה אותו ואמר ידך חוריתא קטעין כדקאמר ליה לא מיסתייך וכו' וזה ברור ופשוט: