מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ז:ג:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 7:3:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 7:3:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →בין שאמר נברך בין שאמר ברכו. האי תוספתא הובאה גם התם על הא דשמואל ופירש"י ז"ל הנקדנין דווקנין תופסין אותו על שהוציא עצמו מן הכלל, משמע דהנקדנין לשבחא הוא דכך הוא הנכון וכדפסקו הפוסקים כדשמואל. והכא דבאיש לר' זעירא שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא ואיהו למה לא אמרת ברכו קאמר ליה וא"כ מפרש להתוספתא שהנקדנין תופסין אותו אם לא אמר ברכו דס"ל דברכו עדיף כדתנן במתני'. והתם מייתי ראיה מהנקדנין להא דשמואל דאמר נברך עדיף ומתני' אף ברכו קתני. ואפשר דלהכי הורע בעיני ר' זעירא שמתשובת ר' יעקב שהשיב לו ולא כן תני אין מדקדקין וכו' ש"מ שהוא סובר דהנקדנין תופסין על שלא אמר ברכו ואינו כן אלא איפכא הוי דהנקדנין תופסין אותו אם לא אמר נברך וכדשמואל ועל פירושו דר' יעקב דפי' בהפך הוא שהורע בעיני ר"ז אף דלענין דינא שפיר הוא דקעביד דהא אמר נברך. ודע דהתם בתוספתא גרס אחר זה. בעשרים נחלקו ובלבד שלא יהא בהן אחד שמפטירין אותו מן הזימון. והביא להא הב"י בסי' קצ"ג וכתב ונראה לי דה"פ הא דעשרים נחלקים דוקא כששום אחד מהן לא זימן כלל אבל אם אחד מהן קדם וזימן בג' או בירך ברכת המזון לעצמו אינם נחלקין דאותן שעמו אינם יכולין לזמן בשם כיון שהוא קדם וזימן פרח זימון מיניה ואינו מצטרף עמהן עכ"ל. ולא ניחא לן האי פירושא דא"כ מאי קמ"ל ולא שייך ג"כ כאן כעין האי דתירץ הרא"ש ז"ל על קושית ה"ר יהודה על פירש"י גבי הא דרבא לא אמרן אלא דלא זימן עלייהו בדוכתייהו וכו' דהתם עדיין לא ברכו כלל ואין מן הצורך להאריך בזה. ולדעתי נראה דפירוש התוספתא כך הוא דלעיל מינה קתני שם אין מדקדקין בקטן וכמו שהובא לעיל בריש הלכה ב' דפריך מינה להא דריב"ל קטן עושין אותו סניף לעשרה ומשני וכמה שבארתי שם ומיהו הא דריב"ל לא נדחה משום הך ברייתא כמבואר הכל שם. ועל הדין הזה הוא דקאי התוספתא דקתני ובלבד שלא יהא בהן אחד וכו' כלומר הא דעשרים נחלקין דוקא אם כולן בני חיובא לזימון הוו אבל אם היה אחד מהן קטן דלאו בר חיובא בזימון הוא אלא שע"י הדחק עושין אותו סניף לעשרה כדי שיזמנו בהזכרת השם הלכך הכא דחלה חובת ברכת הזימון בשם על כל הי"ט שאכלו כאחת אינן נחלקין לשתי חבורות ושיצרפו הקטן לחבורה אחת לזמן בשם דמכיון דאיכא הכא הזכרת השם לא התירו לעשות להקטן לסניף לעשרה בכה"ג לכ"ע. וזהו הנכון אליבא דכל השיטות גם לשיטת רב אלפס והרמב"ם ז"ל דביודע למי מברכין תליא מילתא היינו נמי דוקא במקום שלא חלה עליהם ברכת הזימון בהזכרת השם בלא צירוף הקטן אבל הכא אין ספק דלכ"ע אינן נחלקים על מנת לצרף הקטן: