מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ו:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 6:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 6:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →מה עבד לה ר' יוחנן משום בריה. כבר עמדו הראשונים ופלפלו הרבה בזה אם הא דהכא פליגא על הש"ס דילן או לא. ואענה חלקי גם אני בס"ד במה שנשאר לנו עוד לדקדק בהאי עובדא ובהצעת הסוגיא דהבבלי בענין הזה ממה שלא דקדקו מפרשי הראשונים ז"ל ובהיוצא לנו מזה לכמה דינים המסתעפים מהאי דינא. התם בדף ל"ח ע"ב גרסינן עלה דשקיל וטרי אליבא דר' יוחנן בדינא דשלקות אי ס"ל במילתייהו קיימי לענין הברכה דחזי עלייהו מעיקרא או דברכינן עלייהו שהכל. אמר רב נחמן בר יצחק וכו' ועוד אמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליו תחלה וסוף א"א בשלמא שלקות במילתייהו קיימי וכו' א"ל ר' ירמיה לר' זירא ור' יוחנן היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיניה בצר ליה שיעורא א"ל מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן והא איכא וההוא דאייתו לקמיה דר' יוחנן זית גדול הוה דאע"ג דשקלוה לגרעינותיה פש ליה שיעורא וכתבו שם התוס' בתחלה דמשמע מדלא משני בגמרא דילן כדמשני הכא משום בריה א"כ חולק הירושלמי על גמ' דילן ואין הלכה כהירושלמי ושוב כתבו בשם ה"ר יוסף שמפרש שהירושלמי אינו חולק אלא דבבבלי מיירי שהוסר הגרעין ונמלח וא"כ לא היה כברייתו אבל אם היה אוכלו שלם אפי' פרידה אחת מברך עליו תחילה וסוף וגמרא ירושלמי היה סבור שהזית היה שלם ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה דבריה היה ואינן חולקין יחד. עכ"ד בזה. ומשמע מדבריהם דכאן דמפרשי דהא דהכא ודהתם עובדא אחת הוה ואפ"ה אינם חלוקים לדינא אלא בגופא דעובדא חלוקין הם היכי הוה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש ובפ' הישן דף כ"ו ע"ב גבי ההיא דר' צדוק כתבו בד"ה ולא בירך אחריו וכו' דאי האי עובדא דהש"ס שלנו היינו ההיא דהירושלמי א"כ חולק על שלנו ולא סמכינן עליה אבל שמא שני מעשים היו וההיא דירושלמי היה זית שלם ואכלו עם הגרעין דהוי בריה אבל ההוא דהש"ס שלנו לא היה בו גרעין שכן סתם זית מליח בלא גרעין הוא ולא הוה בריה ולכך הוצרך לתרץ דגדול היה וזית דירושלמי קטן מזית בינוני הוה עכ"ד שם וכן כתבו עוד ביומא דף ע"ט וכ"כ הרא"ש ז"ל בפרקין ולא נחית כאן להאריך בענין פי' דבריהם וזה דאפשר לפרש לדבריהם דכאן לפי' ה"ר יוסף ג"כ בענין דפ' הישן דהא דכתבו כאן וגמרא ירושלמי היה סבור שהזית היה שלם וכו' לומר דלאו היינו עובדא שהוזכר בגמרא דילן אלא עובדא אחריתא היא ולכאורה מוכרח הוא לפרש כן לרהטת דבריהם דכאן. דהא ודאי אין לפרש להא דכתבו דהירושלמי סבר שהיה הזית שלם על האי עובדא גופה דהתם בזית מליח דלא שייך כלל לומר דבמציאות דמליח פליגי אם הוא שלם עם הגרעין או שהוסר הגרעין כשמולחין לכבשו בפשיטות כתבו שכן סתם זית מליח בלא גרעין הוא וכדאמר התם היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעיניתיה וכו' אלא דנראה דגם כאן כוונתם כך הוא דהירושלמי היה סבר שלא הביאו לפניו מליח ועובדא אחרת הוה ושהביאו לפניו זית שלם. איך שיהיה איכא למידק מיהת על דבריהם שכתבו שם דשתי מעשים הוו חדא שהרי נראה להדיא דהיינו עובדא דהכא והיינו עובדא דהתם דר' חייא בר ווא דהכא הוא בעצמו ר' חייא בר אבא דהתם וכן העתיק הרא"ש והתוס' שם והוה ר' חייא בר אבא מסתכל ביה וכו' וזה א"צ לפנים ואף אם נאמר דזה אפשר לדחות דאפילו כך בעובדא אחרת הוה ושראה אותו ר' חייא בר אבא בפעם אחר שאכל זית שלם ולא הוה מליח. נניח גם להאי דוחקא מ"מ קשה הא בהדיא קאמר הכא לקמן ר' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ וכהאי דשלקות דהתם דלדידיה ס"ל לר' יוחנן דבמילתייהו קיימי והרי הכא כללא הוא דכייל כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו אלמא דמיהת שמעינן לר' יוחנן גופיה דס"ל דגם לזית כבוש והיינו מליח שהוסר גרעינתו ולאו בריה הוא לדבריהם דפרק הישן ולפי' ה"ר יוסף דכאן ומ"מ טעון ברכה אף לאחריו וזית שכבשו סתם קאמר ומשמע בין גדול ובין בינוני דליכא למימר ביה פש ליה שיעורא ואפ"ה מברכינן עליה ברכה הראויה לו תחילה ובסוף. וא"כ על כרחך דמ"מ בריה מיקרי אף שהוסר הגרעין וזהו כפי' הא' דתוס' דכאן וחולק הש"ס דהכא עם הש"ס דהתם. באופן דהיכי דנימא בהאי ענינא בסוגיא דהכא ודהתם לא פלטינן מקושיא ומן הדחק זו הלחץ בהשוות הסוגיות לדינא אשר על כן לבי אומר לי כי לולי דבריהם דהני אשלי רברבי ומטיבותייהו דמרי אמינא ביה מלתא דאי איכא חד צד להשוות להני תרי תלמודי בהאי דינא דבריה האי מילתא הוא דאיכא. מיהו הא מילתא תליא בפלוגתא דרברבתא ואביא בכאן ברמז ובדרך קצרה שלא להאריך כי אם במה שיצטרך בהכרח בענין ביאור דהאי ענינא וכדלקמן. ובתחלה נבאר מה שיש לדקדק עוד בענין שנשתנה נוסחא דהתם מנוסחא דהכי בהאי עובדא ממש כדנראה להדיא דעובדא חדא הוה וכמוזכר לעיל. וזה דהא התם אמרינן לעיל גבי האי פלוגתא דשלקות תהי בה ר' זירא וכי מה ענין ר' בנימן בר יפת אצל ר' חייא בר אבא וכו' ועוד אמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן וכו' ודחי לה הש"ס דילמא בורא נפשות רבות וכו' א"ל ר' ירמיה לר"ז ר' יוחנן היכי מברך וכו' כדהובא לעיל. ואיכא למידק דהא הכא קאמר ליה רבי יוחנן לר' חייא בר אבא בבלייא למה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו אלמא דקרי ליה מין שבעה ואע"ג דמליח הוה לא הפסיד ברכתו בין לפניו בין לאחריו. וזה כבר הקדמנו שאין לנו לומר בענין אחר אלא דחדא עובדא הוה האי דהכא והאי דהתם והשתא מדאמר ליה הכי ש"מ דס"ל דכבוש ושלוק במילתיה קמייתא קאי וא"כ ה"ל לר' זירא למימר בהדיא שמיע לי מר' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן דקאמר ליה בהאי עובדא דעביד בנפשיה דש"מ דשלקות במילתייהו קיימי ועוד הא ודאי ר' חייא בר אבא שמע הברכה שבירך ר' יוחנן דהא הוה מסתכל ביה קאמר וא"כ אמאי ספוקי מספקא ליה לר' זירא בהאי סהדותא דר' חייא בר אבא הי ברכה דבריך ר' יוחנן ולהכריח מהסברא אי אמרת בשלמא וכו' ואמאי שביק ליה למידחי מילתיה כדדחי ליה ודלמא בורא נפשות רבות ולימא אנא בפירוש שמענא מר' חייא בר אבא דר' יוחנן בריך ברכה הראוי' למין ז' מלפניו ומלאחריו. ועל כרחן לומר דמכל הנין שמעינן דר' חייא בר אבא לא אסיק לכולא דהאי עובדא קמיה דר' זירא כ"א סתמא הוא דקאמר ליה אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובריך עליה תחלה וסוף אבל כל האי דאסיק הכא מאי דקאמר ליה ומאי דאהדר ליה ר' יוחנן לא סיימיה ר' חייא בר אבא קמיה דר' זירא ולפיכך הוצרך ר' זירא להכריח מדנפשיה כדקאמר אא"ב וכו' ודחי לה הש"ס כדאיתא וזה פשוט. ומעתה נאמר דמכיון שכן הוא א"כ כל הא דאקשי ליה ר' ירמיה לר' זירא ור' יוחנן היכי מברך וכו' ור"ז אהדר ליה מי סברת וכו' והאי דר' יוחנן זית גדול הוה וכו' זה הכל מכת הכרח הסברא ודרך פלפול הוא דאמרי ואהאי דלעיל נמי קאי ולברורי דינא דשלקות מכח האי פלפולא היכי מברך וכו' ומהאי שינויא דשני ליה זית גדול הוה וכדלקמן. ובהיות כן לא הוה יכול ר' זירא לשנויי לר' ירמיה כדשני הכא משום בריה דאי הוה משני הכי הוה יכול ר' ירמיה לאקשויי טפי אמילתיה דר' זירא כאשר יתבאר. ובתחלה נבאר מכמה וכמה דינים המסתעפים וענפיהם תלוים על השרש דהסוגיא זו ושארי סוגיות ותליא ג"כ בפלוגתא דרברבתא:
הא' בדין ברכת בורא נפשות אי בעי שיעורא. דהתוס' בפרקין שם ד"ה בצר ליה שיעורא וכו' כתבו בשם הר"י שהיה אומר דכיון דלאו ברכה חשובה היא אפי' בבציר משיעורא מברכינן לה והתוס' דחו לסברת הר"י וכתבו ולא נראה וכו' ולהרא"ש חזינן דספוקי מספקא ליה בהאי מילתא כדכתב בפרקין בדבור דר' חייא בר אבא וכו' ויש להסתפק על ברכת בורא נפשות אם צריכה שיעור וכו' ולא הכריע. ובענין במה שנחלקו התוס' והרא"ש בזה בארתי בארוכה ואין כאן מקומו ויעדתי לזה בסוף מכילתין לבאר בס"ד. ובכאן לא נאמר אלא בקצרה דסוגית הש"ס דהתם בהאי ענינא דקיימינן כסברת הר"י הוא דאזלא כאשר יתבאר לפנינו:
הב' בדין כזית שאמרו לברכת המזון אי מדאורייתא היא אי מדרבנן. וכבר זכרתי מזה דפלוגתא דרבוותא היא כאשר נתבאר לעיל בפ"ג בהלכה ג' ד"ה וברכת המזון וכו' ע"ש ושיטתא דהאי ש"ס ס"ל דמדאורייתא היא וכן נשים חייבות בבה"מ מדאורייתא כמבואר שם דהא בהא תליא ויתבאר עוד בארוכה שם בעזרת האל. ועיין עוד לקמן בפ"ז בהלכה ב' מזה:
הג' בברכת מעין שלש אי מדאורייתא היא אי מדרבנן וזה ג"כ פלוגתא דרבוותא דדעת הסמ"ג במצות עשה כ"ז בסופה בהלכות שאר ברכות שמדברי סופרים היא וכך דקדק הוא ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ברכות בהלכה י"ב וכ"כ הכ"מ שם שכן דעת הרמב"ם ואני כתבתי דיש ללמוד מדבריו ריש פ"ד דס"ל כהני רבוותא דמדאורייתא היא וכן דעת בה"ג ורב אחי גאון בשאילתות פרשת יתרו וכ"כ הרא"ש ז"ל בפרקין ובפ' דלקמן וכ"כ במרדכי סוף פ"ז ע"ש ובארתי גם מזה בארוכה שם ואין כאן מקומו:
הד' בדין דבריה ופשוט הוא דלכ"ע אינה אלא מדרבנן וכ"כ בתוס' ישנים בפ"ח דיומא ויתבאר עוד בארוכה בסוף מכילתין בס"ד:
הה' בדינא דשלקות דתליא בפלוגתא דהאי מילתא דר' יוחנן אי במילתייהו קיימי אי לא כדאיתא בסוגיא דהתם וכן הכא לקמן בהסוגיא ומסקנת הפוסקים כדרב חסדא משום רבינו וכו' ואני אומר כל שתחלתו בפה"א וכו' ומשום דלא קים לן שפיר במילתיה דר' יוחנן היכי ס"ל וכל חד וחד מתרץ אליביה כדאיתא בהסוגיא הדרינן השתא למאי דקיימינן בביאור הסוגיות בענין דינא דבריה דכבר נתבאר בדברינו למעלה במה שיש לדקדק לסברת התוס' והרא"ש בזה בענין שרצו להשוות הני סוגיות במה שכתבו לחלק בין זית מליח שחסר הגרעין ובין זית שלם שהקשיתי דהא מיהת משמע מהכא דלקמן לר' יוחנן דאף על זית שכבשו והיינו זית מליח מברכינן עליה בורא פרי העץ ואי קאי במילתיה לענין ברכה בתחילה ממילא שמעת מינה דגם לענין ברכה אחרונה במילתיה הוא דקאי וכהאי כללא דכייל ר' יוחנן הכא כל שהוא ממין שבעה וכו' וכל דבעית לשנויי להך קושיא יהי' בדוחק כמו שזכרנו למעלה אבל למאי שנתבאר במה שזכרנו מענין חמשה חלוקי דינים הללו נוכל להשוותן להני תרי תלמודי בהאי דינא דבריה וטעמא רבה נתבאר לנו במה דשני התם דהאי דר' יותנן זית גדול הוה ולא בעי לשנויי כדמשני הכא משום בריה שהרי נתבאר לנו דמה דשקיל וטרי התם אליבא דר' זירא דקאמר ועוד האמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן וכו' הכל מן הסברא הוא ומוכרח הוא דר' חייא בר אבא לא אסיק לכולא מילתא דר' יוחנן קמיה דר' זירא כ"א סתם א"ל אני ראיתי את ר' יוחנן וכו' כמו שהוכחתי לעיל דאל"כ קשה למה ליה לר"ז להכריח מכח האי א"א בשלמא וכו' וזה ברור ופשוט הוא כמבואר למעלה ובהיות כן מפרשינן נמי להא דפריך ליה. ר' ירמיה לר' זירא ולהא דשני ליה ר"ז ג"כ לפי ענין הזה ואדינא דשלקות דלעיל קאי דר' זירא הביא ראיה דס"ל לר' יוחנן דשלקות במילתייהו קיימי מדבירך על זית מליח תחלה וסוף והיה פשוט לו דברכה מעין ג' בירך וא"כ ס"ל לר' זירא אליביה דר' יוחנן דברירא ליה דשיעורא דכזית מדאורייתא הוא דאל"כ אלא כדעת הסוברים דשיעורא דכזית מדרבנן הוא הוי קשה מאי פסיקא ליה לר"ז דברכה מעין ג' בירך דילמא בורא נפשות בירך וכדבאמת דחי ליה הש"ס הכי ואיהו הא לא שמיע ליה מר' חייא בר אבא הי ברכה שבירך כדהוכחנו למעלה וא"כ מנא ליה דשלקות במילתייהו קיימי אלא ע"כ לומר דנר' זירא מיפשט פשיטא ליה מדקאמר ר' חייא בר אבא שבירך ר' יוחנן על זית מליח משמע דקפיד ר' יוחנן לאכלו לכל הזית וכדי שיברך עליו ברכה אחרונה א"כ הוה פשיט ליה ר"ז דהאי ברכה אחרונה מעין ג' הוה והלכך הקפיד ר' יוחנן לאכול לכל הזית כדי לקיים ברכה דאורייתא אשיעורא דאורייתא וכדעת הסוברים כן שזכרנו לעיל דאם תאמר שבירך בורא נפשות א"כ למה הקפיד על שיעורא דכוליה זית הא לבורא נפשות לא צריכא שיעורא ולא תיקשי הרי בשינוי השיעור לא תשתנה הברכה וזה מוסכם הוא וכדכתבו הרשב"א והרא"ש ז"ל בפרקין דהא ליתא דזה דוקא בברכה ראשונה אבל לברכה אחרונה אם היא בורא נפשות לא בעינן שיעורא וכסבר' הר"י שזכרנו ועיין מזה לקמן ד"ה התיבין הרי פחות מכזית מה שיתבאר בזה בס"ד. והכי הוה ס"ל לר"ז ודחה ליה הש"ס דהא גופא מנא לך דלמא לעולם בורא נפשות בירך דג"כ בעי שיעורא וכסברת התוס' דדחו להאי דהר"י. הרי לך ביאור במאי דמחולקין הן ר"ז וסתמא דהש"ס דדחי להוכחה דיליה בדינא דשלקות. ונתבאר טעמיה דר"ז מ"ט לא הוה ניחא ליה למימר כדדחי ליה הש"ס הא חדא ואידך דהכריח ר"ז לדעתיה דר' יוחנן ממה דקאמר איהו גופיה בעלמא והיינו האי דפרק שלשה שאכלו דאמר נמי ר' חייא בר אבא משמיה דר' יוחנן להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן וכהני רבוותא דדייקי מכאן דכזית דגן דוקא דאיכא ברכה דאורייתא אשיעורא דאורייתא. ויתבאר מזה בארוכה בשלהי מכילתין בס"ד. ואחרי שנתבאר הוכחה דר"ז וטעמיה דלא קיבלה להאי דחייה דדחי הש"ס דלמא בורא נפשות בירך ומטעמא דאמרן יתבאר לן נמי הא דלקמן מה דשקיל וטרי ר' ירמיה עם ר"ז ומאי דאהדר ליה דהכל על האי הוכחה דר"ז דלעיל בדינא דשלקות קאי. וזהו דפריך ליה ר' ירמיה לר"ז ר' יוחנן היכי בריך על זית מליח וכו' וכלומר וליטעמיך ולסברא גופא דידך על כרחן לומר דר' יוחנן בורא נפשות הוא דבירך ולא כדקאמרת דמעין ג' בירך דהא זית מליח מכיון דשקלית לגרעיניתא בצר ליה שיעורא ואי אמרת בשלמא דבורא נפשות בירך ולא שמעינן מיניה דשלקות במילתייהו קיימי ניחא הא דבירך ברכה בסוף משום דלבורא נפשות לא בעינן שיעורא ובסברא דידך בעצמך בהא אלא אי אמרת דמעין ג' בירך הא שיעורא בעינן וקשיא היכי בירך ועלה הוא דמשני ר"ז דלדידי נמי לא קשיא דמי סברת דכזית גדול בעינן וכו' וא"כ אימא לך דזית דר' יוחנן גדול הוה ולעולם פש ליה שיעורא ומדקפיד לאכול לכל הזית ע"כ ש"מ דברכה מעין ג' הוא דבריך ולקיים ברכה דאורייתא אשיעורא דאורייתא וכהאי דר' יוחנן בפ' שלשה שאכלו וכדלעיל ומדזכינו לידע תוכן השקלא והטריא דר"ז עם ר' ירמיה דהשתא מהדר ליה נמי אקושיא דידיה בדינא דשלקות דהדרינן ג"כ דמוכרח מברכתא דר' יוחנן דשלקות במילתייהו קיימי ממילא ניחא לן נמי בהא דלא מהדר ליה רבי זירא דטעמיה דר' יוחנן משום בריה והיינו דאף מסתמא הוסר הגרעין מ"מ הואיל ומבריה הוא אכתי שם בריה עליה ועל כרחן דהכי בעינן נמי לפרש אליבא הפי' הא' של התוס' שם ד"ה בצר לי' שיעורא וע"ש. וכדמשני הכא דאי הוה מהדר ליה הכי הוה מצי ליה לר' ירמיה למיהדר ליה דאי הכי דאתינן לשיעורא מדרבנן דהא ברכה על בריה דפחות מכשיעור לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן כמבואר לעיל ולפ"ז לא קפיד ר' יוחנן אשיעורא דאורייתא וליבריך ברכה דאורייתא א"כ הדרא קושיא לדוכתה דהא אזלא הוכחה דילך ומשום דלעולם אימא לך דבורא נפשות בירך דנמי לא הויא אלא מדרבנן ולא בעינן שיעורא ואכתי מנא לך דשלקות במילתייהו קיימי זהו טעם כעיקר על דלא שני ליה ר' זירא התם כהאי דמשני הכא ולעולם לדינא איכא למימר דגם ש"ס דילן מודה לש"ס דהכא דבריה מיהת מדרבנן צריכה ברכה ואע"ג דליכא שיעורא דכזית. זה מה שעלה במצודתי להשוות להני תרי תלמודי לדינא בדינא דבריה ובפירושא דהסוגיא דהתם ובענין קושיא דר' ירמיה ופירוקא דר' זירא ובאופן זה נתבאר לן דהאי סוגיא דהתם אזלא כהני רבוותא דסברי דכזית שיעורא דאורייתא וברכה מעין ג' מדאורייתא ולברכת בורא נפשות לא בעינן שיעורא כסברת הר"י ולהרא"ש ספוקי מספקא ליה ונתבאר לן ג"כ לטעמיה דהרמב"ם שלא זכר כלום מדינא דבריה דלמאי שנתבאר דגם סוגיות הש"ס דילן ס"ל כדהכא בהאי דינא א"כ אזלא הסוגי' דלא כהלכתא לשיטתו דתפס לשינויא דרבינא דפ"ג לעיקר וכמו שבארתי שם וא"כ כזית שיעורא מדרבנן הוא כדמוכח מהתם ומההיא דר' צדוק בפ' הישן ובענין ברכה מעין ג' לדעתו ז"ל זכרתי כאן אפס קצהו ויתבאר עוד בארוכה מזה והשייך לזה במקום אשר יעדתי בשלהי מכילתין בס"ד ולמאי דמפרשינן מדויק נמי לישנא דהש"ס דהכא דקאמר לטעמיה דר' חייא בר ווא מה דהוה צריכה ומספקא ליה מפני שגלעינתו ממעטתו מכשיעור שהרי אינו ראוי לאכילה וכשמולחין אותו לכבשו מסתמא מסירין הגרעין ממנו ופריך וכי לית ליה לר' יוחנן שגלעינתו ממעטתו ומה עבד ליה ר' יוחנן ומשני משום בריה וכלומר דס"ל לר' יוחנן דאף שהוסר הגרעין שם בריה עליו כדמעיקרא ומברכין ברכה הראויה לו בתחלה ובסוף: