מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ו:א:כב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 6:1:22 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 6:1:22) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מן יומוי. כבר זכרתי לעיל דהתוס' והרא"ש פירשו בניחותא דמשום הכי לא אכל ר' ירמיה מימיו סולת וכדפרישית והיינו קליות וכתבו שנכון ליזהר שלא לאכול כ"א בתוך הסעודה מחמת ספק איזו ברכה אחרונה יברך כמו שנסתפק ר' ירמיה וכן בכוסס החטה דלעיל והרשב"א בשם ר"ח ז"ל הביא שהיה מברך אחריו מעין ג' ודעת הראב"ד ז"ל הביא בכוסס את החטה בורא נפשות ודעת הרמב"ם ז"ל הוא כן בכוסס את החטה דמברך אחריה בנ"ר כמו שכתב בפ"ג בהלכה ב' וזכרתי לעיל ובסולת דהיינו מעשה קדירה לדעתו כתב שם בהלכה ד' וז"ל קמח של אחד מחמשת המינין וכו' וכן הדגן שחלקו או כתשו לבשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן כל זה הוא הנקרא מעשה קדירה וכו' וא"כ דעתו שהגרש כרמל והוא קליות מחמשת המינין ועשוי כמעשה קדרה בתחלה בורא מ"מ ולאחריו מעין ג' וזהו כר' חנינא דהכא דקאמר בהדיא כן כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין וכו' וא"כ אלו הן מעשה קדירה ממש ומכאן הוא דלמד לרוב דברים שהוזכרו בדבריו שם משום דלא אשכחן שום אמורא דפליג עלי' דר"ח והא דר' ירמיה ודר' יוסי נראה לע"ד דהיה מפרש בענין אחר ממה שפירשו התוס' וזה דהא דלעיל מיני' קאמר להא דפסק ר' חנינא גבי סולת וחליטה של חמשת המינין וכל שאינו מחמשת המינין קאמר ר' יונה דשלחו לשאול וכו' ומסיק ר' יוסי דבתחלה מברך שהכל ועל זה קאמר הש"ס דר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה ודעתו היה למיבעי על ההיא סולת דאמרן שאינו מחמשת המינין דקאמרת בתחלה שהכל ומהו שצריך שיברך אחריה וטעמא דמספקא ליה כדלקמן ור' יוסי קס"ד דעל סולת סתם ואפי' מחמשת המינין קא מיבעיא ליה והלכך היה מתמה והכן לא אכל ר' ירמיה סולת מיומוי בתמיה וכי להכי לא אכל מימיו קליות של ה' מינין שהן מצוין הרבה שאינו יודע מהו הברכה אחרונה והיאך היה נוהג בעצמו כל ימיו ומשני לית צורכה דאי לא כלומר לא כדקס"ד דהבעיא דיליה על סולת שהוא מחמשת המינין דההיא פשיטא ליה כדר' חנינא וכי קא מיבעיא וצריכא ליה דאי לא מחמשת המינין היא דאמרינן דבתחלה שהכל ומספקא ליה אם צריך ברכה אחרונה והיינו בנ"ר או דילמא א"צ ברכה לאחריה כלל וכחכמים דלעיל גבי אורז דסברי דהואיל דאינו מתמשת המינין א"צ כלל לברכה אחרונה והא גופה הוה מספקא ליה אם הלכה כחכמים דהתוספתא או כרבי וכר"ג כדלעיל אבל בסולת דחמשת המינין והוא עשוי כמעשה קדרה כר' חנינא הוא דס"ל זהו דעתו של הרמב"ם לענ"ד שעולה הפי' בהא דר' ירמיה וכדר' יוסי דקאמר והכן שהוא לשון תמיה ובשינויא לית צירכא וכו' הכל כהוגן דאלו לפי' התוספות דהאי והכן לא אכל בניחותא הוא א"כ מאי האי דקאמר לית צורכה דאי לא אם לפרש טעמיה דר' ירמיה על שלא אכל משום דמספקא ליה הא כבר קאמר להא ר' ירמיה בעי וכו' ואין במשמע שגי' אחרת היתה להם וכן הביא הרא"ש כמו שהיא לפנינו אלא דנראה כמו שפירשנו ונכון הוא: