מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ה:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 5:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 5:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →העוסק בצורכי צבור כעוסק בדברי תורה. משמע דלענין לעמוד ולהתפלל מתוכו קאמר וכן משמע מדברי התוס' שם ד"ה רב אשי עביד כברייתא שמביאין להאי דהכא עלה א"כ פירשו כן וכן הרא"ש ז"ל שם אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ו מתפלה בהלכה ח' אחר שכתב דין דת"ת לענין להפסיק לתפלה כתב וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בד"ת וא"כ היה מפרש לענין שא"צ להפסיק לתפלה ולב' פירושים אלו מביא הטור בסי' צ"ג. ועדיפא להרמב"ם צרכי רבים וכדין מי שתורתו אומנותו מדמי לה כדמוכח משם וכן לענין ק"ש כתב בפ"ב מק"ש בהלכה ה' היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק וכו' ואע"ג דהכא לא מיירי אלא לענין תפלה מ"מ הואיל וצורכי רבים עדיפא פסק ג"כ לענין ק"ש כן וזהו כמשמעות דברי הכ"מ ג"כ בענין זה כמ"ש דע"כ לומר שסובר רבינו דהירושלמי לא מיירי אלא לענין תפלה בלבד וכו' וכלומר דהואיל לענין תפלה סגי אם מדמינן לה כת"ת למי שתורתו אומנותו הילכך קאמר הכא כעוסק וכו' לפירוש הרמב"ם ומיהו ע"כ דעדיפא היא צרכי רבים לדעתו ז"ל דהא מד"ת מפסיקין לק"ש ואפילו מי שתורתו אומנותו כדאמרינן פ"ק דשבת לשיטתא דהתם כמה שבארתי בפ"ק ואלו מצרכי רבים אין מפסיקין אפי' לק"ש. וזהו דלא כמה שכתב בב"י בסי' ע' דנראה מדברי הרמב"ם שהוא מפרש להאי דהכא לענין שלא להפסיק מצרכי צבור לק"ש שכתב בפ"ב וכו' ועל זה קשה דאם היה מפרשו לענין ק"ש א"כ מהיכן למד לומר דאין מפסיקין הא לא קאמר אלא כעוסק בד"ת ואף דלשיטתא דהאי תלמודא היה ניחא דאמר בפ"ק דמי שתורתו אומנותו אינו מפסיק אפי' לק"ש מ"מ לדעת הרמב"ם אין לומר כן דפסק דלא כשיטת הבבלי כנזכר וכן מבואר זה בפ"ק ועל כרחך כדאמרן:
תני בר קפרא אמר אחד עשר יום וכו'. ובבלי פרקין שם לא קחשיב להא בהלכות פסוקות ושמא משום דבשלהי נדה פליג ר"י ור"ל הלכה אחד עשר או הלכות אחד עשר שנינו כדמפרש התם הלכך לאו כהלכה פסוקה חשיב לה:
מרבה אדם דגן בתבן. התם גריס מכניסה במוץ שלה וכו' ומשמע דקודם המירוח ועד שלא נתחייב במעשר יכול הוא לעשות כן ומלישנא דהכא משמע דאף לאחר שנגמר מלאכתו למעשר יכול הוא להערים ולערבבו בתבן וכן פי' רבינו יונה ז"ל דנראה מהאי דהכא דאף לאחר שנעשה דגן גמור יכול לפוטרו ונסתפק שם אם צריך שיערב בו כל כך תבן שירבה על הדגן ויתבאר מחלוקי דינים אלו במקומו בס"ד:
אבדן שאל לרבי כמה מעלות בקדש וכו'. לאו דאמר לו דליכא אלא ארבע דהא במתני' דחומר בקדש קחשיב טובא ובגמרין פליגי בפירושו דהתם אי עשר מעלות שנו או אחת עשרה מעלות שנו וכן בהאי תלמודא פליגי שם אלא דה"ק אחר שאמר לו כמו ארבע מעלות מהן ולאו דוקא אלא איזה מהן שאמר לו ואח"כ קאים ומצלי וקמ"ל דגם אלו מעלות שנשנו שם כהלכות פסוקות הן דעל גופי דיני המעלות אין חולק בזה: