מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ד:א:לב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 4:1:32 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 4:1:32) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא וכו'. התוס' בשלהי יומא כתבו בד"ה והאמר רב תפלת ערבית רשות וכו' נהי דרשות היא אין לבטלה בחנם וכו' והכי משמע בירושלמי דתפלת השחר דלמ"ד תפלת ערבית חיבה אין תפלת נעילה פוטרתה ולמ"ד רשות וכו' משמע אבל בחנם אין לבטלה ואע"פ שחולק על הש"ס שלנו בזה דבגמרא דידן משמע דרב לדברי האומר חובה קאמר אבל למ"ד רשות לא בעי תפלה לפוטרה מ"מ במה שאנו יכולין להשוותם יש לנו להשוותם. וכ"כ הרא"ש ז"ל בריש פרקין דיש להביא ראיה מהא דהכא דאין לבטלה בחנם דבזה שוין הן הני תרי תלמודי אע"פ דפליגי בענין אוקמתי דהפלוגתות בדין דפוטרת או לא עכ"ל. והנני הנני מבאר לך טעם פלוגתייהו ובמה דפליגי ומתיך כך יתבאר ג"כ טעם פלוגתא דתנאי בכל התפלות וטעמא דפלוגתא דאמוראי לכל חד וחד כדאית ליה במה שלא נתבאר לן משיטת ש"ס הבבלי ויתבאר מהתוספתא ומשיטת הש"ס דהכא ויתבאר נמי מה דנ"מ לדינא מבינייהו והנה בטעמא דפלוגתא דר"י ורבנן בתפלת השחר מבואר הוא בש"ס דילן דר"י ס"ל תמיד של שחר קרב בד' שעות ולרבנן עד חצות ובזה הוא דפליגי דרבנן דרשי בבקר יתירא דגבי מן חלקהו לשני בקרים משום דלקטו בג' שעות וא"כ חד בקר ששה שעות והיינו בקר דתמיד ור' יהודה ס"ל דהאי בקר יתירא להקדים לו שנה אחת קודם זמן בקר דעלמא דהוי ד' שעות והם לקטו בג' שעות וא"כ למדנו דבקר דתמיד היינו ד' שעות כמו שהובא זה לעיל ד"ה טעמון דרבנן ובדבורים דלעיל מיניה דהש"ס דהתם דמתרץ לה להאי ברייתא דמכילתא וחם השמש ונמס וכו' דכתרווייהו שפיר הוא דאתייא ס"ל להש"ס דהתם נמי דמכאן הוא למדו ר"י ורבנן לכל חד וחד כדאית ליה לטעם פלוגתייהו וזה פשוט ונתבאר ג"כ לעיל דשיטתא דהאי ש"ס לא ס"ל למידרש בבקר יתירא דגבי מן אלא דה"ק בכל בקר ובקר לקטו אותו וזה מוכרח הוא מדקאמר לעיל דר' יודה דריש בבקר דתמיד מבבקר דמן והא התם תרי בקר כתיבי אלא ע"כ דלא מידרש ליה כלל להאי בבקר יתירא דגבי מן והיינו דמהדר לעיל בתר טעמייהו וקאמר טעמון דרבנן דקאמרי עד חצות משום דדרשי שנים ליום חלוק את היום וא"כ תמיד של שחר היה קרב עד חצות ור' יהודה ס"ל דליום לדרשא אחרינא קאתי ליום כנגד היום וכו' שמעינן השתא מיהת טעמייהו דר"י ורבנן להתרי שיטות דתרי תלמודי וכל זה הוא בענין תפלה של שחר ובטעם תמיד של שחר אבל לטעם פלוגתייהו בתפלת המנחה לא נתבאר בהש"ס דילן בהדיא אלא דממילא מיבעי לן למימר דר"י ס"ל דתמיד של בין הערבים עד פלג המנחה היה קרב ולא למעלה מזמן היה ורבנן ס"ל דעד הערב היה קרב אלא דלכתחילה מצותו להקריב בזמנו כדתנן במתני' דתמיד נשחט וא"כ ה"ה להתפלה והרמב"ם ז"ל שכתב בחבורו בפ"ג מהלכות תפלה הלכה ב' כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה תמיד קרב בכל יום בט' שעות ומחצה תקנו זמנה מט' שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבע"פ שחל להיות בע"ש היו שוחטין את התמיד בו' ומחצה אמרו שמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא וכו' וזו היא נקראת מנחה גדולה וכו' הא למדת שזמן מנחה גדולה מו' ומחצה עד ט' ומחצה וזמן מנחה קטנה מט' ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל עד שתשקע החמה הנה הוא ז"ל ביאר זמן התחלת שתיהם וההמשך שלהם ואכתי לא נודע לנו טעם לשיעור ההמשך מפני מה הוא שאמרו כך ונהי דלהטעם לזמן ההתחלה וההמשך למנחה גדולה לא איכפת לן כ"כ דאינה אלא בדיעבד כדכתב שהמתפלל מאחר ו' ומחצה יצא מיהו במה שכתב לזמן ההמשך למנחה קטנה עד י"א חסר רביע וזהו כר' יהודה וכדאמרו בגמרא דעבד כמר עבד וכו' ועיקר הטעם לשיעור המשך הזמן אכתי לא נתברר לן ואם נאמר דכך ס"ל ג"כ בתמיד של בין הערבים לזמן ההמשך מהקרבתו לכל חד וחד כדאית ליה וכדקאמר התם דף כ"ו ע"ב מפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב וכו' אכתי היא גופה מנא לן זה דהיה קרב והולך עד הערב וכן לר' יהודה דקאמר התם שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה לא נודע לו מהיכן למד ר' יהודה שלא היה קרב אלא עד פלג המנחה ובמה שכתבו התוס' שם עד פלג המנחה תימא מנא ליה וכו' וי"ל דר"י ס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנוה כבר כתבתי לעיל ד"ה לא הוקשה תפלת מנחה וכו' דלכאורה דברי התוס' קשים דהא בהדיא גריס התם דמתמיד של בין הערבים הוא דלמד ואמרתי שאפשר גי' התוס' היתה כמו שמצאתי הגי' בתוספתא כתיבת יד על קלף ישן אשר לפני דלא גריס בדברי ר' יהודה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ולא כהגי' בתוספתא בדפוס וכך היתה הגי' בגמ' אשר לפניהם ולא כגי' הגמ' אשר לפנינו. ומיהו לידע טעם זמן המשכת התמיד של בין הערבים עד הערב לרבנן על כרחך דאתיין לשיטתא דהאי ש"ס דהכא וכדמפרש לעיל לטעמייהו בתמיד של שחר עד חצות משום דדרשי שנים ליום חלוק את היום וא"כ חצי היום לתמיד של שחר וחצי היום לתמיד של בין הערבים ושל שחר נמשך הכשר זמנו עד חצות ושל בין הערבים עד הערב. וזהו לרבנן. ולר' יהודה אין לנו אלא כדכתבו התוס' שם ד"ה יעקב תיקן תפלת ערבית וכו' דמפ' גיד הנשה משמע שהתפלל ערבית בעוד יום דהא אחר שהתפלל הוה דעתיה למיהדר ולרבי יהודה דאמר מן תפלת מנחה עד פלג המנחה ניחא לפי שאח"כ זמן תפלת ערבית. וזהו לפי שיטת ר"ת ריש מכלתין כמו שנתבאר לעיל שם דאלו לשיטת הגאונים אין ראיה מתפלה לק"ש כמבואר הכל למעלה. נקטינן מיהת מדבריהם דלר' יהודה שפיר הוא דאתא מה שאמרו יעקב תיקן תפלת ערבית והיא מבעוד יום וממילא נשמע דלר' יהודה אי אפשר להמשיך זמן מנחה עד הערב והא דקאמר עד פלג המנחה משמע דעד כאן זמן מנחה ותו לא משום דבעי למיקבע זמניה הלכך פלגיה להזמן פלגא קמא למנחה ופלגא בתרייתא לערבית. ותו דגרסינן בתוספתא פ"ג תפלת ערב אין לה קבע ר"א בר' יוסי אומר עם נעילת שערים אמר ר"א בר' יוסי אבא היה מתפלל אותה עם נעילת שערים. כך היא הגי' בתוספתא כתיבת יד אשר לפני. ובספרי הדפוס מהופכת היא וגי' הכתיבת יד יותר נראית ואין נ"מ בזה. מיהת שמעינן דתפלת ערבית בעת נעילת שערים היא והיינו נעילת שערי היכל שהיה ביום אחר הדלקת הנרות כמוזכר לעיל דאין לנו לפרש להא נעילת שערי שמים דא"כ היה קשה לרב דס"ל הכא דהיינו זמן תפלת נעילה כדלעיל מאי איכא בין תפלת ערבית לתפלת נעילה ואמאי קרי לה לנעילה צלותא יתירתא. והשתא לשיטתיה דרב דכר' יהודה ס"ל כדאמר הכא לעיל שהיה מתפלל מנחה כשהשמש בריש דקלי והוא ג"כ זמן נעילת שערי היכל וכדלעיל בשם הר"ן לפ"ז על כרחך שהן סמוכין זה אחר זה ודקתני בתוספתא זמן ערבית עם נעילת שערים היינו אחר שכבר ננעלו וזה היה מיד אחר הדלקת הנרות. וא"כ הקטרת שהוא קודם לנרות אז הוא פלג המנחה הרי דמנחה זמן קטרת נמשכת עד זמן הדלקת הנרות שהוא סמוך לנעילת שערי היכל ואחר נעילת שערים זמן ערבית הוא וזהו הכל אליבא דר' יהודה כאשר זכרנו מזה לעיל ד"ה לא הוקשה ועיקר סמך הלמוד לרבי יהודה מיעקב הוא דלמד שהתפלל ערבית מבעוד יום וא"כ זמן המנחה אינו אלא עד פלג המנחה לדידיה. מעתה נתבאר לנו טעמייהו דר"י ורבנן לכל חד וחד כדאית ליה זמן המשכה בין בתפלת השחר ובין בתפלת המנחה וכן לזמן תפלת ערבית דנלמד זה מזה וזה מבואר הוא. ונבאר עוד מה דאיכא נ"מ לדינא מהני טעמי דאמרן. וזהו לענין הפלוגתא דתנאי אם תפלת ערבית רשות או חובה. שהרי בארנו למעלה דהך פלוגתא דתנאי תליא בפלוגתא אם תפלות אבות תקנו או כנגד תמידין תקנום. ונתבאר למעלה ג"כ דאפי' למ"ד אבות תקנום על כרחך דאתיין נמי להא דסמכינהו רבנן ג"כ אקרבנות דאל"כ תפלת מוסף להאי מ"ד מאן תיקנה. וזהו שכתב הרמב"ם בפ"א מתפלה בהלכה ח' וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות וכו' וכל יום שיש בו קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף. ודבריו ז"ל כמ"ד תפלות כנגד הקרבנות. ומיהו אפי' למ"ד אבות תקנום ע"כ לענין זה דנמי צ"ל תפלת מוסף כנגד קרבן מוסף וזה כבר נכלל בדברינו למעלה ואין אנו צריכין כאן לזה. כ"א זאת אשר נבאר כאן דזהו פשוט דלמ"ד אבות תקנום א"כ כולן שוין לדינא דמהיכי תיתי לן לחלק ולומר זו חובה וזו רשות וכל שלשה אבות שוין עלינו לטובה. אבל למ"ד עיקר התפלות כנגד תמידין תקנום ממילא מבואר הוא מהש"ס דהכא ודהתם דתפלת הערבית רשות היא שאינה אלא כנגד אברים ופדרים שאינם מעכבים הכפרה. זכינו מיהת ממה שנתבאר דלר' יהודה דמוכרח הוא לדידיה דס"ל תפלות מאבות למדו דאל"כ תפלת ערבית מבעוד יום מנא ליה וכן לענין זמן מנחה עד כמה היא נמשכת ותו לא וע"כ כדלעיל ושמעינן דר' יהודה ס"ל כמ"ד תפלת ערבית חובה היא ולרבנן איכא למימר דס"ל כמ"ד רשות. ומעתה יצא לנו עוד נ"מ לדינא מהאי גופיה וזה אם תפלת נעילה פוטרת של ערבית או לא וזהו לשיטתא דהאי ש"ס דתלי הא בהא אלא דהיא גופה טעמא בעיא דאמאי לא נימא שאפי' למ"ד שחובה היא בכל ימות השנה משום דליכא תפלה אחרת בזמנה אבל ביה"כ דאיכא תפלת נעילה ונקראת צלותא יתירתא שאין רמז לה לא לקרבנות ולא לשום דבר אלא שחכמים מדעתם תקנוה כדי להרבות בתפלה ואף להא דקאמר הכא לעיל מנין לנעילה וכו' מ"מ רמז זה איננו מוסכם כ"א לציבור וכדלעיל ועוד דמיהת אינה דומה לג' תפלות שבכל יום דכתיבי בדניאל דזמנין תלתא כתיב וכן דוד ערב ובקר וצהרים הוא דקאמר וא"כ למה לא נאמר דמיהת בדיעבד אם לא התפלל של ערב שיצא בתפלת נעילה. ואין לנו להשיב בזה ולחקור אי מסתברא היא או לא מאחר דאשכחן טעמא דמסתברא טפי לשיטתא דהאי ש"ס וזה הוא למאי דאמר הכא לעיל רב כר' יהודה ס"ל שהתפלל מנחה בזמן פלג המנחה והרי רב ס"ל דנעילה זמנה בנעילת שערי שמים והוא בתחלת הלילה כמו שמוכרח מהאי ש"ס להאי פירושא ובארתי לעיל בד"ה רב אמר שדעת הר"ן נוטה לזה ע"ש א"כ אין זמנה כאחד דזמן ערבית עיקר תקנתה מבעוד יום הוא לר' יהודה וכן לרב דקאי בשיטתיה ומעתה היאך זו פוטרת את זו לרב דזמן נעילה בתחילת הללה בעת נעילת שערי שמים היא וזהו אחר זמן ערבית ואפי' בדיעבד אין מקום לומר נעילה פוטרת של ערבית להאי מ"ד שהרי כבר כבר זמנה. ולא קשיא מהא דאמרו לעיל בשם רב דנעילה פוטרת של ערב דהאי פריכא הוא דלא אמר רב מעולם הכי כמבואר הכל לעיל וזה ודאי נמי פשוט הוא לאידך מ"ד לעיל דאמר דנעילה בזמן נעילת שערי היכל שהוא ביום פשיטא דלא שייך לומר דפוטרת של ערבית להאי מ"ד דבזמן צאת כוכבים היא אם אמרינן כמ"ד ערבית חובה היא אלא דהיא גופה תליא נמי בהא כמו שנתבאר. מיהת זה למדנו דנתבאר לנו לטעמא דהאי ש"ס דתלי פלוגתא זו אם נעילה פוטרת ערבית או לא בפלוגתא אם ערבית רשות או חובה דלאו כפשטה היא דאם ערבית רשות בלאו הכי לא שייך למימר פוטרת או לא פוטרת אלא דעיקר הדבר בזמן של זו וזו הוא תלוי וכדאמרן ועוד יש ללמוד ממה שנתבאר איזו נ"מ ולא נאריך יותר במקום אחד: