מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות א:א:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 1:1:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 1:1:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי יוסי בר' בון בעי אין תימר שנים ספק וכו'. בבבלי פ"ב דשבת דף לה קאמר בפשיטות א"ר יוסי בר' זבידא העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך. והכא דקא מיבעיא לי' לר' יוסי בר' בון משום דבמזיד איירי כדקאמר והתרו בו ומספקא ליה למ"ד התראת ספק לאו שמה התראה ופשיט ליה דהואיל וממ"נ מיחייב לאו התראת ספק הוי ומיהו בעיא שניה קשה דהא כי איפשיט לי' דממ"נ איכא תיובא א"כ מאי קא מיבעיא ליה עוד לענין צירוף חצי שיעור דהיינו הך ובהי דינא ספוקי מספקא ליה והנראה דהא ודאי הך בעיא שנייה בשוגג הוא דמיירי דאלו במזיד לא שייך צירוף שהרי צריך התראה ועל כחצי שיעור לא מתרינן ביה. וע"כ דבשוגג הוא ובהעלם אחד הוא דשייך צירוף ולפ"ז נוכל לומר דהא הוא דמספקא ליה אם נאמר דהשהות שבינתיים הוה ליה כידיעה ומחלקן לשתי העלמות ותו לא מצטרפי וזהו סברת רש"י ז"ל בסוף פ' הבונה גבי פלוגתא דר"ג ורבנן בכותב ב' אותיות א' בשחרית וא' בין הערבים. והתוס' שם הקשו על פירש"י חדא דהוי ליה לפרש שיעור שהות ועוד דהאמר לעיל כתב אות א' בציפורי ואות א' בטבריא חייב אע"ג דמסתמא יש שהות כדי לידע ולפיכך פירשו דמיירי שידע בינתים ושחרית וערבית נקט לרבותא אליבא דר"ג דאע"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בנתיים מיחייב וכך הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שגגות הל' ח' דדוקא ידיעה שבנתיים מחלקן לב' העלמות ל כמים דקי"ל כוותייהו והשתא הבעל הבעיא היה סבור דאפשר הואיל ואיכא שהות בנתיים תו לא מצטרפי ופשיט לי' דכיון דלא הוי לי' ידיעה ממש מצטרפי וכדעת התוס' והרמב"ם. ומיהו אכתי איכא למידק דמאי שנא דנקט הבעיא בכה"ג בדעביד בתרי בין השמשות כחצי שיעור ובשחרית כחצי שיעור והוה מצי למינקט הבעיא בעלמא אליבא דחכמים דקי"ל הכי דיש ידיעה לחצי שיעור אי ידיעה ממש בעינן או אפי' שהות שבינתיים הוי לי' כידיעה. לכך נראה לפרש דהכא נמי מיירי שהיתה לו ידיעה בינתיים ואף דאינו מפורש בהדיא הכי יש ראיה לזה מדברי התוס' בעצמן דמוקמי למתני' דהתם שהיתה לו ידיעה בינתיים ואע"ג דבמתני' סתמא הוא דנקט. וספיקא דהוי מספקא לי' לבעל הבעיא הכי הוא דמפרשינן. למאי דגרסינן בפ"ד דכריתות דף יח בברייתא אכל ספק חלב ונודע לו ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. ופליגי אמוראי התם בפירושא דמילתי' דרבי אי אמרינן ידיעות ספק מחלקות לחטאות או לא. ופסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ' הנזכר כרבי בענין אשם תלוי וכר' יוחנן אליבא דר' בענין חטאת דאין ספק ידיעה כידיעה. ומזה יצא לנו לידון בדין חדש וזהו בדין צירוף דחצי שיעור דתליא נמי בהך פלוגתא. ונאמר דבודאי להאי מ"ד דס"ל דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות תו לית לן לספוקי בספק ידיעה דחצי שיעור לענין צירוף דנלמד במכ"ש דמה התם דלחומרא הוא לא אמרינן דידיעת ספק שבנתיים הוי כידיעה לחלק ולחיבו שתי חטאות א"כ פשיטא דלא הוי ספק ידיעה כידיעה בכחצי שיעור ולקולא דנימא דלא ליצטרפו אלא ודאי מיצטרפי דכהעלם אחד הוא ומיחייב כי קא מיבעיא לן להאי מ"ד דס"ל ידיעות ספק מחלקות לחטאות מי נימא דלחומרא הוא דעשו ספק ידיעה כידיעה אבל לקולא כגון בספק ידיעה דחצי שיעור לא הוי כידיעה דלא ליצטרפו או דילמא לא שנא. והשתא האי ספיקא הוא דמספקא ליה לבעל הבעיא דהכא והלכך הוא דבעי הכי בדעביד בכחצי שיעור בתרי בין השמשות וחד כחצי שיעור בשחרית. ובענין אחר לא מצי למינקט הבעיא דבלאו הכי לא הוי שייך צירוף כלל דליכא כ"א חד בין השמשות או של ע"ש או של מוצ"ש מכיון דאין כאן ממ"נ וזה מבואר ומיבעיא ליה להאי מ"ד דידיעות ספק מחלקות לחטאות הכא מאי כיון דידיעת ספק הוא דכל בין השמשות ספק הוא מי אמרינן דהוי כידיעה וקי"ל דיש ידיעה לחצי שיעור ולא מיצטרפי או דילמא לחומרא הוא דאמרינן ספק ידיעה כידיעה לקולא לא אמרינן וכיון דהכא ממ"נ איכא צירופא מיחייב והלכך נמי לא מיבעיא ליה בחצי שיעור בבין השמשות ע"ש וחצי שיעור בבין השמשות מוצ"ש דבכה"ג נמי אין כאן ממ"נ לענין צירוף וכל היכא דליכא צירוף ממ"נ לא מיבעיא לן מידי דודאי בכה"ג להאי מ"ד דס"ל ידיעות ספק מחלקות א"כ בין לחומרא ובין לקולא אמרינן הכי ותו לא מצטרפי הני תרי בין השמשות לכשיעור ובדאיכא צירוף ממ"נ הוא דקא מיבעיא לן הכי כדאמרן ומשום דבשל שחרית ליכא ספיקא א"כ זיל הכא איכא שיעורא בצירוף וזיל הכא איכא שיעורא בצירוף ופשיט ליה הש"ס אליבא דהלכתא דמכיון דקי"ל גם בהאי דינא כמ"ד אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות א"כ מכ"ש הכא דלא הוי ספק ידיעה כידיעה והואיל דממ"נ איכא צירופא מיחייב. והך פירושא הוי כמו חדא מגו חדא לענין הבעיא ולענין הפשיטות. כך נראה לי בזה. ובהא דהש"ס דהכא קאמר אף במזיד בחלוקה הראשונה והתם לא קאמר אלא בשוגג וכן הרמב"ם ז"ל לא העתיק בפ"ה מהל' שבת כ"א דין דשוגג עיין במס' שבועות פ"ג הל"ז ד"ה שבועה שאוכל ככר זה היום וכו' שם בארתי מדין ספק התראה לכל השיטות ושם תמצא מבואר הכל: