מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה ה:א:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Beitzah 5:1:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:1:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →עשו אותו כנהרות ומעיינות וכו'. לפי טעמא דהכא א"כ מסתברא דאין לחלק בין דלף הראוי או לא אבל כבר נתבאר בריש הלכה דמה דאוקי בבבלי בדלף הראוי לאו דווקא אליבא דר' יצחק אלא אליבא דרב חסדא דפ' כירה נמי צריכין להאי אוקמתא כמבואר לעיל שניא היא שהוא מצוה על שביתת בהמה כמוהו למען ינוח וגו'. משמע דהכי היא המסקנא דהאי ש"ס לדינא שאדם מצווה על שביתת בהמה בי"ט כמו בשבת והרא"ש ז"ל מביא לזה בפרקין בפשיטות ולא הביא שום חולק בזה. ובב"י סי' ש"ח אחר שהביא לדברי הרא"ש דפרקין כתב ויש לתמוה דכיון דקיי"ל החי נושא את עצמו א"כ אינו מצווה שלא לרכוב על בהמתו ושמא י"ל שאע"פ שאינו מצוה על רכיבתו על גבי בהמה מכל מקום כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו עליה הרי הוא עובר על שביתת בהמתו עכ"ל בזה. ואח"כ כתב שם בשם שבולי הלקט רב האי גאון נשאל מהו ליתן סוס או פרד או חמור לנכרי שירעה אותם והנכרי רוכב עליה והשיב דכיון שלא בשכירות נתנם לו מותר ואם עושה בהם הנכרי צרכיו אין עליו כלום דשלא מדעתו הוא עושה ואם רואה אותו מוחה בידו ואם נתן לו קודם החג אינו צריך אפי' למחות בידו ובלבד שלא ימתין שכירות מן הנכרי עכ"ל. ומה שכתב אם נתנו לו קודם לחג אינו צריך למחות בידו נראה שטעמו משום דס"ל דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו אלא בשבת אבל לא בי"ט עכ"ל הב"י כאן. ומשום זה כתב בהגהת דש"ע סוף סי' ר"מ בפשיטות דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בי"ט. ואיני רואה שום הכרח לדיוקא דהב"י מדברי רב האי גאון הנזכר דאימא מעשה שהיה כך היה שהיה זה בחג. ולפיכך כתב אם נתנו לו קודם החג וכו'. ואדדייק ליה מדברי הגאון נדייק טפי מהש"ס הבבלי דהכא. דעד דלא אשכח טעמא אחרינא אלא משום גזירה שמא יחתוך זמורה ואי דס"ל כהירושלמי למה לי משום גזירה תיפוק לי' משום שביתת בהמתו אלא דש"מ דס"ל להש"ס הבבלי דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בי"ט ולפיכך מהדר בתר טעמא דשייכא נמי בי"ט כמו בשבת. ומיהו למדנו מהאי תלמודא דבשבת דאיכא שביתת בהמתו אם רוכב על בהמה לאו משום גזירה בלחוד הוא עובר דאינו אלא מדרבנן אלא דאיכא נמי משום לאו דשביתת בהמתו ולא עוד אלא דעדיפא ממחמר דאע"ג דמסקינן בפ' מי שהחשיך דף קנד דמחמר אפי' לאו לא אית ביה מ"מ הכא הואיל והבהמה מצטערת ברכיבתו עובר הוא על שביתת בהמתו. ובהגהת מרדכי דפ"ק דעירובין ראיתי שכתב וז"ל ולפי טעם הירושלמי לא רוכבין ע"ג בהמה מלמען ינוח נראה דאסור לרכוב על בהמת נכרי כשהיא מושכרת לישראל דשכירות קניא ליה להתחייב בשביתתה כדאיתא בפ' הזהב גבי אונאה דשכירות לימא מכירה היא וא"ת הא מסקינן בפ"ק דע"ז דשכירות לא קניא י"ל דזיל הכא והכא לחומרא ע"ש ומשמע דנמי ס"ל לא נדחה טעמא דהכא וכמו שהביא הרא"ש בפשיטות לזה: