מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה ג:ב:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Beitzah 3:2:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 3:2:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →הוי דהוא אמר אין הגוי צריך הכן. משמע דהכי הויא המסקנא דהלכה כר' חייה רבה לגבי ר"ש ברבי וכמו שזכרתי מזה בריש פרק כיצד מברכין דהכי מוכחא מכמה מקומות בהש"ס וכן תפס בעל המאור ז"ל למסקנא כדעת האומר שאין דבר תלוש שביד הגוי צריך הכנה אלא דוקא בדבר שיש במינו במחובר ומחוסר קצירה או צידה בהא הוא דחיישינן שמא היום הוא נתלש או ניצוד כמו שכתב מענין זה בפרקין על הא דאמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורן לישראל אם יש באותו המין מחובר אסור וכ"כ הר"ן ז"ל בסוף פ' משילין על פי זה וכן הובא בש"ע סי' תצ"ח וכ"כ בטור סי' תקי"ז גבי דין חנווני נכרי שאסור ליקח ממנו דבר שבמינו מחובר או מחוסר צידה ודבר שאינו מחובר ואינו מחוסר צידה מותר ליקח ממנו אפי' הובא היום מחוץ לתחום. ובדיניה דרב פפא שהביא דורון לישראל וא"כ נלקט או ניצוד בשביל ישראל מבואר הוא בסי' תקט"ו כדאמר רב פפא שאם יש באותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשה ואם אין באותו המין במחובר ולא מחוסר צידה אם בא מתוך התחום מותר לכל ואם באו מחוץ לתחום אסור למי שהובאו בשבילו ולכל בני ביתו וכמבואר שם. וכתבתי זה שלא לדמות דיניה דרב פפא לדין אם לא הובא בשביל ישראל כמבואר מדברי הש"ס והפוסקים דלא שייך דיניה דרב פפא אלא בהובאו בשביל ישראל דוקא ולא בענין אחר ולא כהטועין ומדמין לענין הא דקאמר צריך להמתין לערב בכדי שיעשו דלדעת המחמירין שהוא עד מוצאי י"ט השני בי"ט של גליות כמו שהובא בהגה"ה ריש סי' הנ"ל שאף בדגים הניקנין מן השוק הדין כן וכגון שקנה נכרי א' מן השוק בשביל ישראל בי"ט הראשון של גליות שצריך ג"כ להמתין למוצאי י"ט השני בכדי שיעשו וטעות גדול הוא בידם. והנני מרחיב קצת בזה ואף שמבואר הוא בדברי הפוסקים וגדולי האחרונים מ"מ אין בית המדרש בלא חידוש ויוצא לנו כמה מילי מעלייתא בדינים האלו. ידוע הוא דלהאי דרב פפא מחולקין רש"י והתוס' בטעם האיסור בדבר שיש במינו מחובר או מחוסר צידה ולכל חד וחד יש בו חומרא מצד אחד וקולא מצד אחד דלרש"י שפי' הטעם כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט יש בו חומרא שאסור לכל ישראל עד לערב בכדי שיעשו ואף למי שלא הובאו בשבילו ויש בו קולא דאין אסורין אלא בו ביום בי"ט של גליות ולערב י"ט הראשון מותרין בכדי שיעשו דממ"נ מותר אם הראשון י"ט הוא א"כ לערב חול הוא ואם השני י"ט א"כ בראשון שהוא חול נלקטו או ניצודו. ולדעת ר"ת בתוס' שהטעם הוא דגזרינן שמא יאמר הישראל לנכרי להביא לו בי"ט כדי שיאכל לערב מיד א"כ יש בו קולא שאינו אסור אלא לאותו ישראל שהובאו לו ואסור לערב עד בכדי שיעשו אבל לישראל אחר מותר לערב מיד דלא חיישינן שיאמר לנכרי שיביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו ויש בו חומרא שאף בי"ט של גליות אם הובאו ביום ראשון אסור אף ביום שני עד לערב ובכדי שיעשו דגזרינן שמא יאמר לנכרי להביא לו ביום ראשון כדי שיאכל בי"ט שני. ועוד מצינו קולא לטעם ר"ת דחייש שמא יאמר לנכרי א"כ אינו אסור לערב עד בכדי שיעשו אלא בנכרי שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד וכהאי דמרחץ בפ' שואל דף קנ"א דאם רוב נכרים בעיר למוצאי שבת רוחץ בה מיד כל זה מבואר מדברי הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל דעתו כדעת רש"י ז"ל וטעמו שכ"כ בהדיא בפ"א מהל' י"ט בהל' כ"ד ב' י"ט אלו של גליות וכו' כיצד ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני חיה ועוף שניצודו בראשון יאכלו בשני וכו' ודיניה דרב פפא הביא בפ"ב בהל' י' שכתב שם נכרי שהביא תשורה לישראל בי"ט אם יש מאותו המין במחובר לקרקע או שהביא חיה או עופות ודגים שאפשר לצודן בו ביום הרי אלו אסורין עד לערב וימתין בכדי שיעשו. והיינו עד לערב של יום הראשון בי"ט של גליות כדבריו בפ"א. והרב המחבר קבע בש"ע סי' תקט"ו כדברי הרמב"ם ורש"י אלא שבהג"ה כתב ויש מחמירין לאסרו עד מוצאי י"ט שני ונוהגין להחמיר וכו'. ובסעיף ב' שם כתב המחבר אפי' תלשן העכו"ם או צדן לעצמו וכו' אסור לאכלו בו ביום וכו' אבל לערב מותרין מיד וכו' והנה אף שקבע בסעיף א' כדעת רש"י והרמב"ם והיה נראה להחמיר אף באם צדן לצורך עצמו ולאסור בכדי שיעשו דאין זה אלא לדעת ר"ת וטעמו כמוזכר אלא דמ"מ אף לדעת רש"י יש להחמיר מיהת בו ביום דווקא דהאיסור משום מוקצה הוא כמבואר בב"י שם ואע"ג שלא עשה בשביל ישראל ולערב מותר מיד והיינו במוצאי י"ט ראשון שהרי אפי' עשה בשביל ישראל והובא לדורון בשבילו אינו אסור אלא עד לערב יום הראשון ובכדי שיעשו וכאן בסעי' ב' שצדן לצורך עצמו מותר לערב מיד ולערב של יום ראשון הוא מכל הלין שמעינן להדיא דלכל הדיעות ולכל החומרות לא נאמרו הדברים אלא דווקא אם הובאו בשביל ישראל כמוזכר בסעיף א' ואפי' לדעת המחמירין כר"ת וסייעתו זהו דווקא אם הובאו בשביל ישראל וכלישניה דרב פפא נכרי שהביא דורון וכו' וכלישניה דהרמב"ם עכו"ם שהביא תשורה וכו' ושאר גדולי הפוסקים ובכולם לא תמצא שום חשש איסור בנכרי שקנה בשביל ישראל בי"ט ראשון לחוש לאיסור לערב. כללא דמילתא כל היכי דלאי איתעביד איסורא דאורייתא בשביל ישראל כגון שהנכרי צדן לצורך עצמו או שנכרי קנה מן השוק אפי' לצורך הישראל וגוף המלאכה לא היתה לצורך ישראל בלבד אין לנו לאסור אלא בו ביום בלבד וכההיא דמרחץ בעיר שרובה נכרים וזה הוא לכל הדיעות ואחר כל החומרות ואין לנו להחמיר עוד יותר בלי שום טעם בדבר. דוק ותשכח שכדברי כן הוא וכל המעיין ולבו שלם במקור הדברים בש"ס ובדברי גדולי הפוסקים יודה לזה שכל דבר הניקח מן השוק בי"ט אפי' הוא ממין המחובר ומחוסר צידה דאע"ג דלכתחלה אסור לישראל בעצמו ליקח בי"ט כדין חנווני נכרי המוזכר בטור ובש"ע סי' תקי"ז וזכרתי לעיל מ"מ אם ניקח ע"י נכרי מן השוק בי"ט והוא דבר שלא הובא בודאי בשביל ישראל וכגון בעיר שרובה נכרים מותר לאכלו לערב אף בי"ט ראשון של גליות וזהו לכל הדיעות ולכל החומרות דאין כאן חשש שיאמר הישראל להביא לו בי"ט וגדולה מזו אמרו בישראל שאמר לנכרי מבעוד יום תקנה לי יונים למחר אעפ"י שלכתחלה לא יפה עשה מ"מ אם עשה כבר מותר לאכול מהם בי"ט ובלבד שלא יהא רגיל בכך כו' וכמוזכר בטור סי' הנזכר וכן בש"ע שם סעיף ב' וא"כ מכ"ש כשהנכרי עשה מעצמו כן וקנה בשביל ישראל דגים וכיוצא בהן בי"ט שמותר לאכלן מיהת בי"ט הראשון לערב ואפי' בכדי שיעשו לא צריך להמתין בכה"ג מדינא ולכל הפחות בכדי שיעשו מותר הוא לכ"ע ודע דבענין טעם רש"י שלא יהנה ישראל ממלאכת י"ט והכוונה אם נעשה בדבר מלאכת איסור דאורייתא וזהו פשוט מבלי צריך לאומרו והביאו התוס' לדעת רש"י ולדעת בה"ג ור"ת גם בפ' בכל מערבין דף ל"ט ע"ב ד"ה אי משכחת להו לא תימא להו וכו' וכתבו שם וריצב"א אומר דבירושלמי משמע (ויש שם ט"ס בציון הירושלמי כי זה הוא בירושלמי פ"ב דתרומות בהלכה דהמבשל בשבת) דטעם כדי שיעשו כפי' רש"י וכו' ע"ש. ואני ביארתי בתרומות שם דלא משמע כפי' רש"י ובה"ג אלא בענין דמבשל בשבת בשוגג דקיי"ל כר' יהודה דיאכל למוצאי שבת. ובזה הוא סיוע לדעת רש"י ובה"ג דפסקו דצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו וכדין עבר ושהה מדמדמה הש"ס התם ההיא דלא תמלא אשה וכו' לדין המבשל בשבת בשוגג דמשמע דגם במבשל צריך שלא יהנה ממלאכת שבת וימתין בכדי שיעשו. ולדעת הרמב"ם והסוברים כוותיה דס"ל לחלק בזה דבדין עססיות וכו' כתב בפ"ג מהל' שבת בהל' י"ב ואם עבר ושהה אסורין עד מוצאי שבת וימתין בכדי שיעשו ובדין המבשל בשבת בשוגג כתב בפ"ו בהל' כ"ג ואם בשל בשגגה למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד והבאתי שם דברי הרשב"א בפ"ק דחולין שכתב על זה וטעמא דמילתא דלא אמרו בכדי שיעשו אף בעל ידי ישראל אלא בדבר שנעשה מאליו כגון ההיא דעססיות ותורמוסין אבל במבשל ליכא למיגזר שאין ישראל עשוי לבשל בשבת עכ"ל וה"ז דומה למה שכתב הרא"ש כאן ליישב לפי' רש"י בענין הטעם בנכרי שהביא דורון דאיירינן הכא שלא יהנה ממלאכת י"ט וכתב לתרץ קושיית ר"ת שהקשה עליו מההיא דהמבשל בשבת דבשוגג יאכל ואמאי והא נהנה ממלאכת שבת הוא. (וקושיא זו לא שייך בלאו הכי לדעת רש"י דבאמת גם התם ס"ל דלא יאכל אלא למוצאי שבת ובכדי שיעשו וכמו שפי' בדברי רב פפא כאן. ואי קשיא לדעת הרמב"ם הוא דקשיא דהא ס"ל בדינא דרב פפא הכא כדעת רש"י וכטעמו וקשיא לדעתו במ"ש בדין דמבשל דמותר במוצאי שבת מיד) ותירץ הרא"ש דיש לומר דיותר החמירו בנכרי שעושה לצורך ישראל ממה שעשה ישראל בשוגג דמילתא דלא שכיחא לא גזרו. וזהו כעין סברת הרשב"א בענין המבשל ודין עבר ושהה דלא דמיין אהדדי. וכתבתי עוד בתרומות שם דראית וסברת הרשב"א מהאי דרב נחמן בר יצחק בפ' כירה דקאמר דלמ"ד במבשל בשבת בשוגג יאכל דלא דמי לעבר ושהה דמבשל לא אתי לאיערומי והאי אתי לאיערומי. וביארתי ג"כ שם דע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם דלא תיקשי מסוגית הש"ס דהכא בתרומות דמשמע דמדמה מבשל בשבת ועבר ושהה אהדדי די"ל דהרמב"ם מפרש לההיא דתרומות דלא איתמר האי שלא יהנה ממלאכת שבת אלא על האי ברייתא דלא תמלא אשה קדירה עססיות וכו' דאע"ג דמלישנא דקאמר וכאן מכיון שאת אומר המתן לשבת עד כדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום משמע דגם במבשל יש לומר כן דצריך להמתין בכדי שיעשו כדי שלא יהיה נהנה מחמת שבת מ"מ מכיון דחזינן דהש"ס לא מייתי התם להאי מלתא לעיל גבי מבשל לא ס"ל הכי אליבא דר' יהודה אלא גבי משהה ויש סברא לחלק ביניהם כמו שזכרנו. זו היא הסברא שביארתי שמה לדעת הרמב"ם בענין יבשל בשבת בשוגג. ומכל הלין שאמרנו תדע דמה שכתב הריצב"א בפ' בכל מערבין איננו סיוע לדעת רש"י אלא לענין דבירושלמי חושש ג"כ שלא יהנה ממלאכת איסור כלום אבל בעיקרא דדינא דהכא בנכרי שהביא בשביל ישראל אינו שייך כלל האי דירושלמי דתרומות להא דהכא דשאני הכא דאיכא למיגזר שמא יאמר הישראל להנכרי וכו' וכדעת ר"ת וכנזכר: