מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה א:ג:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Beitzah 1:3:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 1:3:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →במה דברים אמורים בשלא שחט וכו'. מפשטא דלישנא דהש"ס משמע דהאי ואל יחפור בדקר ויכסה דקאמר היינו בשאין לו דקר נעוץ מבעוד יום ולפיכך מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט דאין כאן איסור דאורייתא אלא מדרבנן בעלמא דהוי כנולד ואל יחפור בדקר ויכסה דאיכא איסורא דאורייתא והשתא שייכא שפיר הא דאבתרה חברייא אמרין שמצות עשה דוחה וכו' דחברייא פליגין וס"ל דלא איכפת לן ומה שירצה יעשה דהואיל ועשה דוחה ל"ת אפי' יחפור בדקר אין כאן איסור דאורייתא דאי מפרשינן דמיירי בשיש לו דקר נעוץ א"כ בלאו הכי אין כאן איסור ל"ת. והאי דהכא הביא התוס' שם ד"ה אמר רב יהודה וכו' וכן הרא"ש ז"ל ולא העתיק בלישנא דהכא ממש אלא כך בד"א בלא שחט אבל אם שחט מוטב שיטול מן האפר שהוסק בי"ט ממה שיניח הדם בלא כיסוי וסיים שם הרא"ש ואע"ג דבשחט בעו ב"ה דקר נעוץ אבל בלא דקר נעוץ לא משום דאיכא תרתי איסורי חדא דאינו מוכן ועוד דקעביד גומא אע"ג דאינו צריך אלא לעפרה איסורא מיהא איכא עכ"ל. ומשמע מדבריו דביש לו דקר נעוץ עדיף הוא מאפר שהוסק בי"ט וכן מדייק הב"י בסי' תצ"ח מדבריו ז"ל. והכי מסתברא שהרי דקר נעוץ לית ביה אלא חדא איסורא משום גומא אבל מוכן הוא. והרמב"ם ז"ל בריש פ"ג שם כתב ואם אין לו עפר מוכן הראוי לטלטולו הרי זה לא ישחוט ואם עבר ושחט לא יכסה דמם עד הערב. נראה מדבריו ז"ל דאין דעתו כדעת הרא"ש שיכסה באפר שהוסק היום שהרי אין זה ראוי לטלטלו אלא שאם שחט ויש לו דקר נעוץ בעפר תיחוח בזה גם להרמב"ם מכסה בדקר נעוץ כדכתב שם בסוף פ"ב:
על דעתיה דר' יונה וכו'. הך פלוגתא דר' יונה ור' יוסי מוזכר לעיל בפ"ב דחלה בהל' א' והתוס' בקדושין דף לח גבי עניינא דחדש כתבו שם הירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור. וכבר כתבתי שם דאין לנו מענין זה בהאי תלמודא כוליה כ"א שם בחלה ובסוף פ"ג דנדרים ועלה גריס כמו שהובא כאן על דעתיה דר' יונה וכו' וכך העתיקו התוס' בעצמן מלה במלה בפ"ק דר"ה דף י"ג וא"כ לא היה לפניהם שום גירסא אחרת ועל כרחך שפירשו להא דקאמר לחד מ"ד דאין מצות עשה דוחה בל"ת אא"כ היתה כתובה בצידה היינו ששניהם יהיו לאחר הדבור או לפני הדיבור ואם דבלאו הכי פירושם דוחק גדול הוא דבצידה משמע בצידה ממש או בענין הפרשה וכמו בכלאים בציצית כדפרישית בפנים אלא דקשה הרבה לפירושם להא דקאמר הכא דעשה דכיסוי הדם אם דוחה ל"ת די"ט תליא נמי בפלוגתא דהני אמוראי וכי עשה דכסוי הדם לפני הדבור היא והנה הראיתי זה לפני רב וחכם אחד (ובל אזכור את שמו מפני הכבוד) אשר פירושם להאי דעשה דמצות המוזכר בפ"ב דחלה גבי עניינא דחדש מוקשה היא מכח האי דהכא ואין מקום לפירושם כלל וכלל ולית נגר ובר נגר דיפרקינה ורצה החכם הנזכר לקיים פירושם באמרו לי והלא הל"ת די"ט לפני הדבור הוא בפרשת החודש הזה לכם ומאשר ראיתי כי צהבו פניו לנגדי בדברו אתי בענין זה. השבתי לו כי בוודאי בעלי התוס' בעצמן יאמרו לו שקילא טיבותך ושריא אחיזרא כי כ"ש וכ"ש הוא אם הל"ת שלפני הדבור הוא ולמה לא ידחה אותו עשה דכיסוי הדם שהיא לאחר הדיבור הלא לדבריהם זה אלים טפי העשה שלאחר הדיבור מהעשה שלפני הדבור וא"כ למה לא ידחה הל"ת די"ט שאינו אלא לפני הדבור ולית דין צריך בשש ומבלתי ראוי הוא להאריך בו והמעיין בסוף פ"ג דנדרים בהאי ש"ס דמייתי נמי להאי פלוגתא דר' יונה ור' יוסה עין בעין יראה ג"כ שם שא"א לפרש להאי בצידה בענין אחר אלא כדפרישית דבצידה ממש קאמר. ומיהו דברי האי מ"ד דהכא לא קאי לפי מסקנת הבבלי דלא אשכחן חד דוכתא בש"ס דילן דמחלק בין כתוב בצידה או לא לענין דחיית העשה להל"ת. ויתר הדברים ומה דשייך לפסק דחדש והיוצא מזה מבואר הכל בחלה שם בס"ד. ודע דהא דחברייא דהכא אתיא כרבא התם בשמעתין דלא חשיב לי"ט אלא ל"ת בלחוד וכדכתבו התוס' כאן דרבא לית ליה האי סברא דרב אשי פ' במה מדליקין דשבתון עשה הוא והוה ליה י"ט עשה ול"ת ושם בתוס' ד"ה ולא מילה שלא בזמנה וכו' לא כתבו כן אלא כתבו ודוחק לומר דהש"ס ניחא ליה למיפרך די"ט עשה ול"ת הוא דקיי"ל כרב אשי אבל רבא אע"ג דלית ליה י"ט עשה ול"ת מ"מ אין כיסוי דוחה י"ט מלבדו וע"ש:
קערה שחקקה קוף מהו וכו'. להאי מ"ד דאוסר מטעמא דנעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו א"כ תליא האי דינא אם נאמר דהש"ס דילן פליג על האי ש"ס במוקצה שיבש ולא ידע בו או דאפשר דלא פליגי כ"א הש"ס דילן בשבת הוא דאיירי והכא בי"ט איירי ותמור מוקצה גבי י"ט וכמבואר בדברי לעיל בהלכה א' בד"ה נעשה כמוקצה שיבש וכו' ע"ש: