מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה א:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Beitzah 1:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 1:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →עגל שנולד בי"ט מותר שהוא מתיר עצמו לשחיטה. לפי הך טעמא אפרוח שנולד בי"ט ג"כ מותר וכשמואל ואיתימא ר' יוחנן בבבלי דף ו' ע"א וכדקאמר הכא לקמן גוזל שנולד בי"ט מותר וכו' וכן בעגל שנולד מן הטריפה בי"ט דמותר דאע"ג דלא שייך בהו טעמא דהואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה מיהת מהאי טעמא שמתיר עצמו לשחיטה הוא דשרי וזהו כדקאמרי שם רב כהנא ורב אסי לרב דאסר באפרוח ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה דג"כ לא שייכא ביה הואיל ומוכן אגב אמו ואפ"ה שרי מטעמא שהוא מתיר עצמו לשחיטה ופסק הרמב"ם ז"ל בריש פ"ב מהל' י"ט כרב אפרוח שנולד בי"ט אסור מפני שהוא מוקצה (וטעמא שמתיר עצמו בשחיטה לית לן אליבא דרב כדלקמן) ועגל שנולד בי"ט אם היתה אמו עומדת לאכילה מותר מפני שהוא מוכן על גבי אמו ואלו שחט אמו היה זה שבמעיה מותר בי"ט אע"פ שלא נולד. ואע"ג דשתיק רב לרב כהנא ורב אסי להא דאהדרי ליה מה בין זה לעגל הנולד מן הטריפה מ"מ אין ראיה מזה שהודה רב להם וכבר זכרתי מהכלל הוה שאין ללמוד מהא דאמרינן במקומות בהש"ס שתיק רב ולומר שלא היה לו להשיב להם כלום שאפשר דלא הוה איכפת ליה לדבריהם ושהיה לו טעם אחר לחלק ביניהן ועיין לעיל פ"ק דסוכה בהלכה א' ד"ה אותו של טפח וכו' מה שהבאתי בשם הרמב"ן ז"ל בענין זה וגם כאן אפשר לומר דשאני הנולד מן הטריפה כדקאמר הכא לקמן שנעשה כדבר המוכן טמון בדבר שאינו מוכן וכלומר שאינו אלא כמונח בדבר שאינו מוכן לאדם ומיהת ראוי הוא לאיזה דבר כגון למכור לנכרי או להשליך לכלבים וכדאמרי התם רבה ורב יוסף ולימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים משא"כ אפרוח בקליפתו שאינו ראוי כלל. ולפיכך הלכתא כרב דאית ביה איסור מוקצה ולר' יוחנן היה צ"ל דלית ליה מוקצה אף בי"ט אבל אנן קיי"ל כרב נחמן בהא וכמו שנתבאר לעיל בריש ההלכה אלא דלדעת הרמב"ן נראה דאף ר' יוחנן ס"ל מוקצה בי"ט ואפרוח דמתיר משום טעמא אחרינא הוא כדלקמן. ובעל המאור ז"ל פסק באפרוח כשמואל ואיתימא ר' יוחנן דהואיל מדרבנן הוא נקיט לקולא והרמב"ן ז"ל טען עליו והביא בשם גדולי הפוסקים לאסור וכדעת הרמב"ם ועל מה שכתב עוד בעל המאור ועגל שנולד בי"ט אפי' רב מודה דשרי כיון דאית ביה תרתי דמוכן אגב אמו ומתיר עצמו בשחיטה השיג עליו הרמב"ן וכתב דברי הבאי הם ושלא לצורך הוא דרב לית ליה מתיר עצמו בשחיטה כלל אלא טעמא דשמעתא דביצה לרב משום הכנה דרבה היא אסורה והכא ליכא משום הכנה אלא משום מוקצה בלחוד הוא דאסור והיכא דמוכן אגב אמו ליכא מוקצה ולשמואל ואיתימא ר' יוחנן דמוקצה לית להו משום גזירת משקין שזבו ראוי ליאסר ואפי' במוכן אגב אמו ומטעמא דמתיר עצמו בשחיטה הותרו כולן ודבר ברור הוא זה אבל קרוב הדבר לאומרו דבבעלי חיים לית בהו משום גזרה ולא דמו למשקין שזבו ולא לפירות הנושרין וטעמא דאיסורא משום מוקצה הוא דשמואל נמי בי"ט אית ליה מוקצה ולמאן דתני ר' יוחנן איהו נמי אית ליה מוקצה בי"ט ואע"ג דבשבת לית ליה תרווייהו כסברא דרב נחמן אמר עכ"ד ולפ"ד היה צריך טעם להא דמתיר ר' יוחנן באפרוח דהא בעלי חיים הוא אלא דהא ל"ק כמו שבארתי בריש הלכה לפי סברת התוס' וע"ש ומ"ש הוא ז"ל ומטעמא דמתיר עצמו בשחיטה הותרו כולן היינו דווקא לשמואל ולר' יוחנן ור"ל דאף דקרוב הדבר לאומרו וכו' מ"מ לר' יוחנן איכא טעמא להתירא באפרוח שמתיר עצמו בשחיטה אבל לרב לית ליה האי טעמא כלל כדכתב בריש דבריו. וממה שבארתי בריש ההלכה תבין זה וכן תבין לדברי התוס' דף ו' ע"ב ד"ה עגל וכו' לקושיתם ולתירוצם. ודע דאיכא נ"מ גדולה בין סברת בעל המאור ובין סברת הרמב"ן וזהו בעגל שנולדה מהבהמה שאינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות או לחרישה דלסברת הרמב"ן דרב לית ליה מתיר עצמו בשחיטה כלל א"כ אסור הוא דהכא ליכא מוכן אגב אמו וכדברי הרמב"ם דלעיל דדוקא בעומדת לאכילה הוא דהולד שרי ואי לא אסור דלית לן טעמא להיתרא וכ"כ הרא"ש ז"ל אבל לסברת בעל המאור אית לן מיהת טעמא דמתיר עצמו בשחיטה וכדמשמע מהש"ס דהכא. ועוד אשכחן נ"מ טובא אליבא דר"מ דפ' בהמה המקשה שהרי צריך שתדע דהא דאמרינן עגל שנולד בי"ט מותר דוקא בדקים לן שכלו חדשיו כדכתב הרי"ף ז"ל וכן הביאו הרא"ש ז"ל דאי לאו הכי אסור עד ליל שמיני וזהו דלא כדכתבו התוס' סוף דף ו' ע"ש והשתא לר"מ דבהמה המקשה דקסבר השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב משום אותו ואת בנו א"כ לא שייך כאן מוכן אגב אמו שהרי אם היה שוחט אמו ומצא זה במעיה היה אסור שאי אפשר לשחטו היום משום אותו ואח בנו ואכתי מוקצה הוא ולר"מ אית ליה מוקצה מחמת איסור כדמוכח בפ"ק דחולין בשמעתתא דהשוחט בשבת וכדכתבו התוס' שם ובכמה מקומות ולרב ליכא טעמא אחרינא להיתרא כדלעיל אבל אי אמרינן כסברת בה"מ וכטעמא דמתיר עצמו בשחיטה עדיין יש לדון בנולד בי"ט דנהי דמוכן אגב אמו ליכא מתיר עצמו בשחיטה מיהת איכא שיכול לשחטו אף היום ולאכלו דהא כלו לו חדשיו. ויש לנו עוד כמה וכמה מילי מעלייתא בזה ואין להאריך כאן:
אתיא כמ"ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין וכו'. בש"ס הבבלי לא הוזכר חדשים מקוטעין גבי בהמה וסתמא אמרו בפ"ק דבכורות דף ח' בהמה גסה טהורה יולדת לחשעה חדשים ובהאי תלמודא הוזכר זה ביבמות כאשר ציינתי בפנים וצ"ל דהא דקאמר דלמ"ד בהמה יולדת לחדשים מסויימין והיינו שלמין לא אתיא כוותיה משום דאפשר שתשהה עוד יום או יומים ואח"כ תלד וא"כ אסחי דעתיה מינה בי"ט:
גוזל שנולד בי"ט וכן הא דלקמן עגל שנולד מן הטריפה נתבאר הכל לעיל ד"ה עגל שנולד בי"ט בס"ד: