מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה א:א:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Beitzah 1:1:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Beitzah 1:1:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →נעשית כמוקצה שיבש ולא ידע בו שמא אינו אסור. הכא קאמר בפשיטות שאסור מאחר שלא ידע בו שכבר נתייבש וראוי לאכילה ואיהו אסחי דעתיה מעיקרא מינייהו דהני גרוגרות וצמוקין ששטחן כדי ליבשן וכל זמן שלא ידע מבעוד יום דחזו לאכילה מוקצה נינהו והלכך מדמה לה ביצה שנולדה היום וכדפרישית בפנים. אבל בבבלי מכלתין לקמן פ"ג דף כו גבי בעי מיניה הילל מרבא יש מוקצה לחצי שבת וכו' פריך התם בפשיטות וקאמר וכי תימא דלא ידע אי חזי אי לא חזי והאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר. והביא זה הב"י בהל' שבת סי' ש"י וסיים שם ואע"ג דבירושלמי ריש ביצה קאמר בפשיטות דמוקצה שיבש ואין בעלים מכירין בו אסור נקטינן כתלמודא דידן עכ"ל וכן קבע בש"ע שם. ואומר אני דודאי אם אנו מפרשים להא דהכא דגם בשבת ס"ל להאי ש"ס דאסור א"כ נקטינן כתלמודא דידן אבל מכיון דלא הוזכר הך דינא בתלמודא דידן אלא בשבת א"כ נימא דהאי דהכא בי"ט הוא דאיירי וחמירא לן מוקצה בי"ט מבשבת וכהני רבוותא שהבאתי בדבור דלעיל דפסקי כרב נחמן בהא דגבי שבת סתם לן תנא כר"ש וגבי י"ט כר' יהודה. וראיה לזה מהא דאמר רב נחמן גופיה בפ"ק דשבת דף יט עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה וכו' רב אסר ושמואל שרי וקמיפלגי בפלוגתא דר' יהודה ור"ש. והרי אלו בשבת מותרין הן לרב נחמן ובי"ט אסורין למאי דקיי"ל כר"ש בשבת וכר' יהודה בי"ט וכ"כ הרי"ף ז"ל בהדיא בשלהי מכלתין דכל אלו עז לחלבה וכו' אסורין הן בי"ט וכרב נחמן וכן החליט הרמב"ם ז"ל וכמ"ש שם בפ"א מהל' י"ט כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים וכו' ופירות העומדים לסחורה כל אלו וכיוצא בהם מוקצה הן ואסור לאכול מהן בי"ט עד שיכין אותן מבערב ויחשוב עליהן לאכול אבל בשבת הכל מוכן אצל שבת ואינו צריך הכנה ור"ל אלו שהן ראוין בלא מלאכה כמו הפירות והדומה להן מותרין הן בשבת אעפ"י שלא חשב עליהן מבערב לאכלן. וא"כ הוא הדין והוא הטעם ג"כ במוקצה שיבש ולא ידע בו שבשבת מותר לאכלו אעפ"י שלא ידע בו ולא חישב עליו לאכלו ובי"ט אסור שהרי לא חישב עליו לאכילה שלא ידע שיבש וראוי לאכילה והשתא נוכל לומר דלא פליג האי ש"ס אתלמודא דידן דהתם מיירי בשבת ואין הכי נמי דמודה דבי"ט אסור מוקצה שיבש ולא ידע בו והכא בי"ט היא דקיימינן ואין הכי נמי דבשבת מודה האי ש"ס דמותר והכל מטעמא דאמרן:
והא תני השוחט את התרנגולת וכו' חד אמר לא דומה טעם אכילתה מבפנים וכו'. כעין קושיא זו דמקשי האי ש"ס למאי דמפרש טעמייהו דב"ה משום מוקצה כדאיתא כן הקשו התוס' התם בד"ה מלתא דלא שכיחא הוא וזהו למאי דמפרש רבה שם לטעמייהו דב"ה משום הכנה הוא ופריך אביי אלא מעתה י"ט דעלמא תשתרי גזירה משום י"ט אחר השבת שבת דעלמא תשתרי גזרה משום שבת אחר י"ט ומי גזרינן והא תניא השוחט את התרנגולת וכו' וכלומר דהא סתמא קתני מותרות לאכלן בי"ט וי"ט אחר השבת נמי בכלל וא"כ לא הוי גזרה לגזרה וכדפירש רש"י ז"ל וכ"כ התוס' והוסיפו בזה דלא צריך להאי שפירש רש"י תריץ הא מצי לאוקמי בי"ט אחר השבת וכו' אלא מדקתני סתמא מותר לאכלה בי"ט משמע אפי' בי"ט דלאחר השבת ומשני ביצים גמורות במעי אמן מלתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן. והקשו התוס' דילמא אם לא שחטה היתה נולדת היום וא"כ מאתמול גמרה לה ותאסר בלא גזירה מספק ותירצו דמאחר דלא נולדה ע"י כך לא חשיב גמר. וסיימו ובירושלמי פליגי בהאי. כלומר דפליגי הני אמוראי בטעמא דביצים במעי אמן לא חשיבי כביצה שנולדה למר לפי שאינו דומה טעם אכילתה וכו' ולמר לפי שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ וא"כ למאי דקאמר התם דבעינן למימר ביצה דמיתילדא האידנא מאתמול גמרה לה לא חשוב גמר לכ"ע אם לא נולדה היום. מיהו למאי דס"ל האי ש"ס דטעמייהו דב"ה דכשנולדה הויא לה כמוקצה שיבש וכו' א"כ הקושיא כך הוא והא תני וכו' ואמאי מותרות הרי לא ידע שיהיו בה ביצים גמורות וליאסרו משום מוקצה כמוקצה שיבש ולא ידע בו ומשני לא דומה טעם אכילתה מבפנים וכו' ובין למר ובין למר לא חשיבי כביצה שנולדה אלא כתרנגולת גופה חשיבי ואם התרנגולת עומדת לאכילה היא שאז דווקא היא מותרת בי"ט וכדעת הרי"ף והרמב"ם שזכרנו למעלה או גם הביצים גמורות שנמצאו בה מותרות בי"ט ונ"מ שאם התרנגולת עומדת לגדל ביצים שאז אסורה היא בי"ט עד שיכין אותה מבערב ויחשוב עליה לאכילה ואם לא חישב עליה מאתמול ועבר ושחטה ומצא בה ביצים גמורות א"כ בדין הוא דגם הביצים אסורות הן משום מוקצה וזה בין לאוקמתא דהאי ש"ס דמוקי להמתני' בתרנגולת העומדת לאכילה כמו שהוכחנו למעלה דב"ש מתירין מפני שהיא מוכנת ע"ג אמה ואפ"ה אוסרין ב"ה משום דהויא הביצה כמוקצה שיבש ולא ידע בו ובין לאוקמתא דרבה דהתם דמוקי להמתני' דאפי' בתרנגולת העומדת לאכילה אסרי ב"ה הביצה ומטעמא דהכנה וכן בכל י"ט משום גזירה והשתא למאי דקי"ל במוקצה בי"ט כרב נחמן וכדלעיל וזכינו מזה דבתרנגולת העומדת לגדל ביצים דודאי היא והביצה אסורה וזה מבואר הוא למאי דקיי"ל. אלא דמ"מ בכה"ג אם עבר ושחטה ומצא בה ביצים גמורות יש לדון להאי מ"ד דקאמר הכא לפי שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ. וה"נ אמרינן בהבבלי בפשיטות בדף ו' ע"ב במעי אמן אינה מגדלת אפרוחין. וזהו לפי סברת בעל המאור ז"ל שפירש לרב נחמן דאוקמה בתרנגולת העומדת לגדל ביצים שכתב ודווקא בעומדת לגדל ביצים להוציא מהן אפרוחים אבל בעומדת להטיל ביצים לאכילה אע"פ שהתרנגולת מוקצית אין הביצה מוקצית דהא דעתה עלה מאתמול והכריח לזה דהא אשכחן ליה לרב נחמן דאמר בפ"ק דשבת עז לחלבה וכו' כמו שהבאתי בדבור דלעיל ואמרינן בפ' חבית דף קמ"ד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה הרי שאע"פ שהעז מוקצית היא בעצמה אין חלבה מוקצה דדעתיה עלה מאתמול וכשם שאתה אומר בעז לחלבה כך בתרנגולת לביצתה אע"פ שהתרנגולת מוקצית אליבא דר' יהודה אין הביצה מוקצית ומותרת היא אליבא דרב נחמן זהו תוכן דבריו בענין זה. והשתא לפי דבריו ז"ל א"כ הני ביצים גמורות שנמצאו במעי אמן והן אינן ראויות להוציא אפרוחין היה מן הסברא לומר דאינן מוקצות שאע"פ שהתרנגולת עומדת לגדל ביצים לא אסחי דעתיה גם מן הביצים אלא אם נולדות שהן ראוין להוציא אפרוחין ובהא דוקא אסר רב נחמן כפירושו של בעל המאור ז"ל וזהו פשוט לפי דעתו שהרי אפי' ביצה שנולדה מותרת אם הביצים אינן עומדות להוציא אפרוחין שאע"פ שהתרנגולת מוקצית הביצה אינם מוקצית ומכ"ש כשהביצה אינה ראויה כלל להוציא אפרוחין דהא לא אקצי דעתיה מן הביצים אלא דוקא בעומדת להוציא אפרוחין וא"ת וכי ידע דימצאו ביצים גמורות בתוכה היום דנימא דדעתיה עלייהו הוה מאחר שאינן ראויות להוציא אפרוחין דא"כ כד אתינן להא הרי זה דומה ממש למוקצה שיבש ולא ידע בו ותליא בפלוגתא דהאי ש"ס ודהש"ס דילן אם נאמר דפליגי בהא וכדעת הב"י אבל אני כתבתי למעלה דיש לומר דלא פליגי כמו שנתבאר בדבור דלעיל. ולפ"ז הדרן לסברא קמייתא דהכא בי"ט איירינן ואפשר דכ"ע מודו דמוקצה שיבש ולא ידע בו שאסור בי"ט וא"כ ה"נ ביצים גמורות שנמצאו בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסורות משום מוקצה אף לפי סברת בעל המאור שזכרנו ודע דמהא דמשני הכא לא דומה טעם אכילתה וכו' וכמו שהבאתי בריש הדבור שתירצו התוס' הקושיא שהקשו בזה כ"כ הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות לסתור דברי הר"ר אפרים ז"ל שרצה לפסוק לדינא וכקושיא דהכא וכקושית התוס' וכתב היכא דשחט התרנגולת בי"ט שאחר השבת ומצא בה ביצים גמורות שהן אסורות דאיכא למימר דילמא מאתמול גמרי ואין שבת מכינה לי"ט וכשם שאסרו ספק י"ט ספק חול כך בספק בשבת גמרי ספק בו ביום גמרו ועל זה כתב הרמב"ן שאין לנו לאסור מטעם הכנה אלא בשנולדה בי"ט שאלמלא גמר של אתמול לא יצאת היום והרי על ידי הכנת שבת בא לידינו מה שאין כן בביצה במעי תרנגולת שאנו זכינו בה בי"ט ולא הביאה לידינו הכנת שבת ועוד אמרו בירושלמי לא דמי טעם אכילתה מבפנים וכו' וכמו שנתבאר לעיל ודחה שם למה שרצה בעל המאור לסתור דברי הר"ר אפרים מטעמא אחרינא ומשום שביצה במעי תרנגולת כאחד מאיבריה הם וכתב שאין טעם זה נכון שהרי אמרו מותרות לאכלן בחלב וכו' ע"ש ומשום הא ל"ק דלא אמר שהם כאחד מאיבריה אלא לענין הכנה ולא שיהא נחשב כאחד מאבריה ממש לענין שיחשבו כבשרה. ומיהו איכא נ"מ וזה בתרנגולת העומדת לגדל בצים דהא לדידן דאית לן מוקצה בי"ט כרב נחמן וכדלעיל א"כ ביצה שנולדה לעולם מדרבנן מיהת אסורה והרי זה כמו ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה בי"ט דעלמא דליכא טעמא דהכנה אלא דמדרבנן אסירא משום גזירה בי"ט אחר השבת והשתא בנמצאות במעי אמן אם חשיבי כאחד מאבריה אסורין אם התרנגולת עומדת לגדל בצים דמוקצות הן כתרנגולת עצמה והדרינן למאי שפלפלנו לעיל בזה ואין להאריך יותר:
מה הן בחלב נאמר אם היו מעורות לגידים אסורות. הרי זה כר' יעקב בברייתא הובאה בבבלי מכלתין דף ז. והרי"ף ז"ל פסק כן בפשיטות שכתב והשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב והוא שאינן מעורות בגידין אבל מעורות בגידין אסור לאכלן בחלב. ולא נתברר הטעם מדוע לא פסק כהת"ק דברייתא דלא מחלק בהכי. וכן הרמב"ם ז"ל סתם וכתב בפ"ט מה' מ"א בהל' ה' והשוחט עוף ונמצא בו ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב ומשמע דפסק כהת"ק דאפי' מעורות בגידין שרי וכ"כ הה"מ ובשם הרשב"א ז"ל הביא שכתב אי זו היא ביצה גמורה כל שיש לה חלבון וחלמון אעפ"י שמעורות בגידין אין לה אלא חלמון עדיין היא בשר וכגוף העוף ואסור לאכלה בחלב. וכן קבע הב"י בש"ע יו"ד סי' פ"ז. וזה דלא כדעת הרי"ף ודלא כדברי רש"י שפי' ביצים גמורות אפי' בלא קליפה לבנה אלא שהחלמון לבדו גמור ואעפ"י שמעורה בגידין שריא כדלקמן מדפליג ר' יעקב עלה ואמר אם היו מעורות בגידין אסורות. ולא כהגמ"י שפירש גמורות כשיש להן קליפה. וכתבו המפרשים הואיל ובשר עוף בחלב מדרבנן יש לנו להקל וכדעת הרשב"א הנזכר: