מרבה לספר על הגדה של פסח, יחץ ב

כתב בס' שיח יצחק שחיבר הגאון בעל אפי רברבי טעם שנותנין בגד בין כל מצה ומצה בקערה מפני שהוא דומה לצרורות בשמלותם דהי' למעלה ולמטה וגם היו טועמין טעם המן בלחם שהוציאו ממצרים שהי' מכוסה למעלה ולמטה עכ"ל ונהגו לצרור חלק מצב אפיקומן במטפחת ולשאת על שכמו. ואח"כ לתת אותו בין כר לכסת (פסח מעובין לבעל כנסת הגדולה): עוד כ' בס' הנ"ל טעם לגבי נטילה ראשונה שלא נוטל ידיו רק הב"ב לבד. אע"ג דנטילה זו משום טיבולו במשקין. משום דהן אוכלין פחות מכזית. וגם הטיבול במשקין הוא פחות מרביעית. משא"כ ב"ב המחלק נוגע בכל הכרפס ובמשקין שיש בו רביעית עכ"ל על כן ראוי שב"ב המחלק יטבלנו במשקה לכל המסובין תחילה ויתן לכל אחד חלקו פחות מכזית: כשאומר הא לחמא עניא יהי' הפת פרוסה מגולה. ונוהגין להסיר הביצה והזרוע מהקערה בשעת הגבהה. והמ"א כ' דאין צריך להסירם: כ' בספר שיח יצחק טעם להגבהת קערה. כי הוא דוגמת סל הביכורי' דצריך תנופה הואיל שאומר ווידוי דביכורים עכ"ל ונוהגין לפתוח הפתח בשעה שאומר הא לחמא. כי היאך יאמר כל דכפין ייתי ויכול. והשער סגור ולכנוס לא יכול: