מרבה לספר על הגדה של פסח, קדש ב

הטעם דתקנו ארבע כוסות כ' רשי' בריש פרק ערבי פסחים משום ד' לשונות הגאולה הוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ובדף ק"ה כ' רשי' הטעם כנגד ג' כוסות שראה שר המשקים דפרעה וכוס בהמ"ז (ועיין לקמן בפסקא דשפוך חמתך מ"ש בזה) ולענ"ד יש ליתן טעם אחר עפ"י מה דאית' במכילת' פ' בא ר"א הקפר אומר שהיו לישראל ארבע מצו' שאין כל עולם כדאי בהן. שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע. ולא שינו את שמם. ולא שינו לשונם ובגדיהם שהיו ישראל מצוינין שם ובזכות זה נגאלו והוציא זה מקראי עש ונראה דכנגד זה תקנו ארבע כוסות: אך קשה הא כ' רש"י בחומש ואת ערום וערי' שלא היו לישראל מצות כדי לגאול אותם ונתן להם דם פסח ודם מילה עיין פ' בא כבר תי' בזה בס' כלי יקר דאלו ד' מצות הם בשב ואל תעשה. אבל היו ערומים במצות עשה ונתן להם הקב"ה שני מצות עשה פסח ומילה ע"כ דבריו ונכון ונלע"ד דבזכות שב ואל תעשה שילם הקב"ה מידה כנגד מידה שבטלה העבודה מאבותינו במצרים בראש השנה והוא נמי שב ואל תעשה. אבל בשביל קיום מצות העשה. יצאו ממצרים שזהו קום ועשה והוי מידה כנגד מידה (ועיין בפסקא ושמע ה' וכו' ותמצא עוד טעם לד' כוסות):