מראות הצובאות על נביאים ראשונים פב

נס ברגליו אל אהל יעל כי חבר הקני נפרד מקין כו' אך הקדמתו פה הוא להודיע איך הוא יתב' הקים דבר דבורה אשר אמרה לברק כי לא תהיה תפארתו כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא על כן מאז התחיל ברק ויזעק את זבולון כו' נתן ה' בלב חבר הקני ופרד מקין ונטה אהלו עד אלון בצעננים אשר את קדש למען תהיה שם מוכנת יעל אשתו להמי' את סיסרא כאשר יספר

א (ה) ותשר דבורה כו' אומרו לאמר הוא מיותר ואינו לאמר לזולת אך הנה אמרו רז"ל אז ישיר משה אז שר לא נאמר אלא שמכאן לתחית המתים מן התירה וכן באז יבנה יהושע ואז ידבר יהושע דעתם שבזכות שירה זו עוד ישוררון אותה לעתיד ולזה יאמר פה ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא ולא ביום הו' בלבד כי אם גם לאמר איתה והוא לעתיד אח' תחייתם

(ב) בפרע פרעות כו' טרם החילה בשיר אמרה דבר הכולל לכל והוא לומר הנה בתשועה זו יש ב' מיני שבח או להודות בברכה או לשיר שירה והנה הראוי אל העם הוא ברכה והראוי אלי הוא שירה ועל כן הראוי אל העם הוא כי הנה ברכו את ה' כל העם כי מה' היתה תשועה זו ולא מידכם כי לא הוצרכתם ללחום כי אם שה' הפילם חללים כאומרו לפני' מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל כי, אם שהוא ית' היה הנותן נקמות בשביל ישראל ולא הוצרכו רק שהתנדבו לצאת לצבא על אויבי ה' וה' איש מלחמה עשה את הכל וזהו בפרוע פרעות ונקמות בשביל ישראל בהתנדב עם לעשותם עם שלא עשו דבר ברכו ה' כי הוא לבדו העושה ולא ישראל הרי זו ברכה כוללת את הכל אך השירה אחרי כן בייחוד נוגעת אלי כאשר יבא בס"ד

(ג) שמעו מלכים כו' הנה ידוע כי מאן מלכי רבנן ורוזנים הם תלמידיהם והכונה היה לומר אל יחשדני שומע באמור כי אין זה כי אם חוטר גאוה כי הלא אשה הוא ולא איש ולמה תתגאה לשורר את השיר' הזאת לה' על ישועת כל ישראל על כן אמרה שמעו מלכים חכמי ישראל האזינו רוזנים תלמידיהם כי אתם תעידו ותגידו כי הדין עמי כי הנה אנכי לה' ועל כן אנכי אשירה עם היותי אשה ולא איש אך על חסרוני זה כי אשה אנכי מפני כבודו ית' לא אייחס אלהותו ית' אלי כי אם אומר אזמר לה' אלהי ישראל ולא אומר אלהי ואם תאמרו הלא אף זה מן התוכחות כי גאות תלבשי באמור אנכי לה' על כן בפני מלכים ורוזנים תופשי התורה שע"י כן היה הנצחון הלז לי יאתה לשורר ותחלה הקדים מה גדלה זכות התורה כי הלא ה' בצאתך משעיר אחר אמור שרו של עשו שלא רצה לקבל