מראות הצובאות על נביאים ראשונים נ

היו ישראל מקבלים אותם ביודעם כי משבעה עממין הם כי אם שע"י עשותם כגבעונים וכיוצא בהם היו מרחמים אותם ומחיים אותם כאשר עשו לגבעונים וזהו לבלתי היות להם תחנה שהוא כי האלהים עשה לחזק את לבם לבל תהיה להם חנינה כאשר היתה לגבעונים בערמתם ותחינתם כי אפשר אם היו משלימים ונכנעים היו חוננים אותם ועתה לא בלבד לא ימצאו תחנה כי אם הקצה האחר שהוא שיתאכזרו להשמידם וזהו כי למען השמידם וכו' שמלת כי תשמש במקום אלא ושיעור הכתוב לבלתי היות להם תחנה בעיני ישראל אלא יהיה לבם למען השמידם כמצות ה' כאשר צוה ה' את משה

יד (ו) ויגשו בני יהודה וכו'. ראוי לשים לב למה נגשו בני יהודה כיון שהענין היה על כלב לבדו. ועוד למה כלל בדבר את יהושע באומרו אשר דבר ה' על אודותי ועל אודותיך. ועוד מה ענין אומרו אודותי ואודותיך שאם על מה שייעד לשניהם שיחיו מהמרגלים אין מלת אודות צודק בזה והראוי יאמר עלי ועליך. ועוד מה צורך להודיע בן כמה שנים היה בזמן ההוא ובן כמה שנים הוא עתה. ועוד אומרו ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי כי הלא דעת שפתיו ברור מללו ולמה צריך לייחס הדבר אל לבבו כאלו היה להסתפק בכונת דבריו אל הפכן. ועוד אומרו ואחי אשר עלו עמי המסיו כו' למה מזכיר עון האחרים וריבו יריב וסוד אחר אל יגל. ועוד למה חזר פעם שנית להזכיר את אשר טב עשה כי אחר אומרו ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי חוזר ואומר ואנכי מלאתי כו' וגם למה מכניס בנתים מה שאחיו המסיו את לב העם. ועוד למה מודיע שככחו אז כחו עתה. ועוד מה צורך לומר שמהמ"ה שנה שעבר מאז היה אשר הלך ישראל במדבר. ועוד אומרו אולי ה' אותי ולא אמר אתי. אמנם הנה כתבנו בביאור התורה לתת טוב טעם אל התפלל משה על יהושע שינצל מעצת מרגלים וצורך לכת כלב להשתטח על קברי האבות לינצל גם הוא מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שלא בטחו בעצמם אך הוא כי דרך כלל כל המרגלים כשרים היו באותה שעה ולא היה פחד להביא שמע שוא אם לא נשיא שבט יהודה פן יהיה למוקש מה שיהודה הביא שמע שוא לאביו באומרו הכר נא הכתונת בנך כו' ועבירה גוררת עבירה כי עון עצמו אינו נמחק כי אם נעשה כח טומאה לגרור במקום שפגם עוד פגם כיוצא בו וכן אשר הוא נשיא מבני יוסף יען הביא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ויתעתדו נשאי בניו להביא גם הם מן הטעם האמור על כן הוצרך משה להתפלל בעד יהושע בשנותו את שמו וכלב הוצרך להשתטח על קברי אבו' אשר בגללם יעקב שאליו הביא יהודה את כתונת בנו ואמר הכר נא כו' ועכ"ז להיות שהבחירה חפשית החזיק לשניהם הוא ית' טובה כאשר ייעד להם. עוד כתבנו שם כי זה מאמר הכתוב באומרו ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי שפירושו מה שאני מחזיק לו טובה בעצם הוא עקב אשר היתה רוח אחרת חצוני עמו מתלוה אליו הוא רוח טמא אשר נעשה באמור הכר נא ועכ"ז וימלא אחרי. ונבא אל הענין מהכתובים והוא כי בבואו להנחיל נחלת תשעת המטות וחצי המטה בארץ כנען היחל ביהודה וזהו ויגשו בני יהודה אל יהושע אז כלב שהיתה לו נחלה גדולה בתוכם פן יקפידו השבט אם יטול לבדו את כל ההר ע"כ דבר אליו ויאמר אתה ידעת כו' לומר כדאי אני ואתה להחזיק לנו טובה וגם אני שאיני מלך כמוך לי יאתה נחלת