מראות הצובאות על נביאים ראשונים תכה

כלומר כי לא יבצר שבעוד לחם בעיר יתנו לנו כאשר לשאר עניי העיר אך ומתנו שם כלומר אך לא בזמן קרוב כאשר פה כי אם ישבנו פה ומתנו מיד כי אין מחית שעה והצד השוה הוא שאין חיים לכן לכו ונפלה במחנה ארם שאם יחיה גם אם מעט יהיה נחיה ואם ימיתינו בין יהיה מות בין אחר שיחיוני קצת זמן לא תקרא הריגה ושפיכות דם שנבחר מותנו פה ממנה כי אם ימיתנו שהוא בחרב לא תקרא הריגה כי ומתנו במיתה טבעית כי טובה היא מהרעב כי טובים היו חללי חרב מחללי רעב או מעין זה במה שידענו על פסוק אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי כי ארז"ל כל המאוחר לחבירו קשה מחבירו ובזה יאמר הנה אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ברעב ואם ישבנו פה ומתנו אין לומר כי טוב יהיה א' מאלה מליפול ביד אדם כי שם אם יחיונו תהיה שביה וקשה מרעב וחרב ואם ימיתונו תהיה חרב לזה אמר טוב הוא זה כי אם יחיונו אין אנו ח ששים אל השביה הקשה מכלם כי לא יעמיסו עול שיעבוד אל המצורעים שתהיה קשה מרעב כי אם נחיה כי חיים נקראו ואם ימיתונו לא יקשה עלינו כי אינו כי אם כמות כי טובים היו חללי חרב מחללי רעב כמדובר

ויאמרו איש אל רעהו כו'. ראוי לשים לב למה הטילו שני ווי"ן במלת עון מה שאין כן בכל המקרא. אך הנה ידענו מרבותינו ז"ל כי ארבעה אנשים אלו היה גיחזי ושלשת בניו והנה עין שהביא צרעת זו עליו ועל בניו היה מה שחמד מנעמן שר צבא מלך ארם כסף ובגדים שעל כן אמר לו אלישע הנביא וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך ועל כן עתה אמרו הנה נתעסקנו נגד כה להטמין כסף וזהב ובגדים שחמדנו ולא כן אנחנו עושים להתעסק בזה כי הנה יום יום בשורה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבקר שעד אור הבקר אין עלינו אשם ומצאנו עון כפול כי עבירה חמדת כסף ובגדים של נעמן יתוסף ויגרור לנו מאור הבקר והלאה לעשות כן גם פה נחמוד ולהטמין יותר ואולי יש נוטים למות בעיר מהרעב ואם נתמהמה ימותו טרם יאכלו מלחם ארם וישיבו את נפשם

(יג) ויען אחד מעבדיו כו'. אמר הנם ככל המון ישראל כו' זה פעמים ובא' אמר נשארו ובשני אמר תמו. ועוד כי המון ישראל נראה שהם המון העם כד"א המון גוים ואיך יאמר כן על הסוסים. אך אין ספק כי אחר אמרו שיקחו חמשה סוסים חש פן יאמרו כי מי יערב אל לבו לרכוב עליהם וללכת לחפש לזה אמר כי בין כך ובין כך כל הנשארים הם מעתה כמתים כי ברעב ימותו והנם אלה ככל המון ישראל אשר נשארו בעיר ושמא תאמר הלא אם ימיתום ארמים תמהר מיתתם מהמון ישראל אשר נשארו המאריכים יותר לזה אמר הנם ככל המון ישראל אשר תמו שכבר מתו יתנו אל לבם שהם כאשר אותם שתמו כבר ולא בהעתידים למות עדיין כי להפריש בין אשר תמו ברעב לחללי חרב ואדרבה טובים היו מחללי רעב: