מראות הצובאות על נביאים ראשונים תכא

דעת לבלתי הרבות שיחה עם האשה ומאשר ארז"ל על ויזורר הנער עד שבע פעמים שהוא כנגד ימי שנותינו בהם ע' שנה יראה שהי' סוב שלם החי ע' שנה

(מא) ויאמר וקחו קמח כו' ראיתי מה שהקשה מה לענין הקמח אצל זה והוא אינו ענין הפכיי לומר שממתק מר במר וטוב טוב היה בלי השליך שום דבר יאמר כה אמר ה' רפאתי כו' אך אין ספק כי אין זה כי אם שהרהר צירוף איזה שם או שמות הרמוזים בקמח הוא מהרהר והם משליכים והרע מסתלק ואם נשים לב אל וי"ו יתירה שהל"ל קחו קמח ולא וקחו אפשר שכיון לצרף וי"ו עם אותיות קמח שעולים כמספר שמות עם י"ו אותיותיהם

(מב) ואיש בא כו'. ארז"ל כי אומרו מה אתן זה הוא ככר לחם א' לכל מאה איש כי אלפים היו ויתכן לפי זה כי משרתו רצה לשומרם לאלישע לבדו כי בשבילו הובאו ויספיקו לו כמה ימים אמר לו הוא תן לעם ויאכלו גם שהובאו בשבילי אז אמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש כלומר ולכן טוב טוב לשומרם לך ונעשה רצון הנותן שיהיו לך שתהנה אתה בעצמך מהם ע"כ אמר זה וזה יהיה כי נהנה אני והם כי כה אמר ה' אכול והותר נמצא כי הם יאכלו וישבעו וגם אני אוכל ואחיה בנותר נמצא כי אשר הובא לי והוא שלי אני נותנו להם והם יאכלו תחלה ואני אחריהם באשר יותירו והוא כמעשה הצרפת לאליהו שהוא אכל תחלה והיא ובנה באחרונה וכן עשה כי ויתן לפניהם ולא לפני הנביא ויאכלו ויותירו ואינו אומר ויותר כי אם ויותירו כי כח הצדקה שעשה עמהם וזכות המקבלים כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני עושה העני עם בעל הבית שמטילים ברכה בנכסיו כך הם הותירו בלחם הנביא לבעליו ואכל גם הוא בנותר ולהורות שלא היה מעט מזער אשר נותר אמר ויותירו כדבר ה' כי להיות אומרו והותר דבר ה' היתה ברכה גדולה וכיון לא הותיר בערך היות אומרו והותר דבר הנביא אשר דברו בשם ה' כי אם כדבר ה' אשר דבר אל הנביא תחלה

ה (א) ונעמן שר צבא כו'. ראוי לשים לב אם הילדה לא אמרה כי אם על הנביא איך שלח מלך ארם אל המלך לאמר כבוא הספר הזה כו' ואספתו מצרעתו אך הנה על דעת מלך ארם כי הנערה לא ידעה כי אם להיות הדבר מפורסם שהנביא היה נוהג לאסוף אנשים מצרעתם מאסף ונוטל שכר כרופא אומן שבעיר ע"כ חשב שאינו כבודו כי מלך הוא לשלח שר צבאו אל הנביא כי אם אל מלך כמוהו והוא יצוה את הנביא כי חשב כי מפורסם הוא כי זה דרך הנביא ולא תבצר מהמלך ידיעת דבר זה ועל כן סתם אמר ואספתו שהוא על ידך כי שלוחו של אדם כמוהו אך שקר היה כי לא היה המלך מאסף אנשים מצרעתם מעולם ע"כ חרד ויירא פן מתאנה הוא לו ויקרע את בגדיו אז כשמוע איש האלהים אמר הנה אדוניו לא השיבני לשלוח אלי אך הנה יבא נא אלי כי אני לא אלך אליו ולא יתחרט על מה שיבא לכבודי כי על ידי מה שאעשה לו יראה וידע כי יש נביא בישראל כלומר כי לא על אשר הביא עמו כסף וזהב אני עושה כי אם לקדש שם ה' אז הלך עד ביתו