מראות הצובאות על נביאים ראשונים תה

ורפיון על כן לא החשיבוך כמלך על כן קום אכול וייטב לבך ואז כתבה בשם המלך כו' וקראו צום על צרות הדור למען יראה כי הבאים להעיד עליו לא משנאה כי אם להציל את נפשם כלומר מה לכם תבקשו עבירות לבער והלא זה שבראש העם ברך אלהים ומלך כי על כן ישבנו נגדו לראות אם יבוש ממנו ששמענו דבריו הרעים ולמען יירשנו המלך היתה העצה לומר ששיתף המלך למען יהיו נכסיו למלכו' ע"כ ירד לרשתו

כב (י) ומלך ישראל ויהושפט וכו'. אמר כי בהיותם יחד שני המלכים מתאחדים לעלות רמות גלעד ויעש לו צדקיה בן כנענה שני קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם שהוא על שני המלכי' שהם ינגחו את אדם והמלאך אשר הלך לקרא מיכיהו דבר אליו כדי לאמר הוא מה שמייעץ אותו והוא הנה נא דברי הנביאים פה אחד טוב אל המלך לכן כאשר אתה תדבר לא יחשיבוך רק כאחד מהם בלבד על הרוב כמיוחד שבהם אך לא תהיה שקול כנגד כלם וזהו יהיה נא דברך כדבר אחד מהם על כן גם שתראה רע ודברת טוב כ"א תנגד להם לא יחשיבוך וישימו לאל מלתך כי הם הרבים ומה גם ארבע מאות אז נשבע חי ה' כי את אשר יאמר ה' כו' ולא אחוש אל היותם רבים שאהיה בטל ברוב גדול כזה ובבואו לא אמר לו המלך דרש נא את אלהיך כו' הנלך כו' או אמור לי בשם ה' הנלך כו' כי אם סתם הנלך כו' מבלי הזכיר שם ה' על כן לא חש לומר האמת כי אם על פי דרכו העתיק לשון נביאיו עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך כרומ לו הלא נאמר לך זה המשך אמריהם אז הבין כי על שלא הזכיר לו שם ה לא גלה מה שבלבו על כן אמר עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא מפחדי תעלים ממני האמת או על שלא אשמע ממך כי אם שתאמר אמת בשם ה' כי אם לא תזכיר לי את ה' לא אאמין ע"ד אומרם ז"ל בדלילה שבמה שהזכיר שמשון בפעם ההיא שמו יתברך הכירה כי היה דברו אמת וזהו לא תדבר אלי רק אמת ויבחן בשם ה' שתזכיר אז מיד ויאמר בשם ה' ראיתי כו' ויאמר ה' כו' אז השיב אחאב ויאמר ליהושפט הלא אמרתי אליך לא יתנבא כו' כלומר כי לבו רע עמו ולפי רעיוניו עלי מתדמה לו וקרוב לשמוע את הרבים אז אמר הוא דעו כי רוח שקר בפי הרבים כי הנה ראיתי את ה' כו' ויצא הרוח כו' והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו כו' וז"א לכן לומר לא על אשר אמרת כי טוב ללכת אחרי הרבים כי אני לא בשנאתי אותך מתדמה אלי שקר לפי דרכי שמע דבר ה' כי נהפוך הוא כמדובר ואמר כי היו לפני ה' צבא השמים מימינו ומשמאלו שהוא מיימינים ומשמאילים פנימיי' וחצוניים ויאמר ה' מי מהב' כתות יפתה את אחאב וטעם היות צריך פתוי הוא כי הלא ה' יתברך אמר אליו והיתה נפשך תחת נפשו של בן הדד מלך ארם וע"כ מדה כנגד מדה הוא כי הוא החניף את הרשע ושלחו למלכותו ע"כ הוא ילך למלכותו ושם יפול בידו אך להיות בעל בחירה יירא מללכת שם על שאמר לו